מה זה, לכל הרוחות, בררנית?

ניסיתן פעם לשאול את עצמכן מה זאת אומרת "בררנית"? הרי כל רווקה מתחילה שומעת את המילה הזו לפחות מאה פעמים ביום, גם אם לא ערכה סלקציה מימיה.

סביבתנו הנחמדה הדביקה סטיגמה לרווקים ולרווקות שהם בררנים. נו, אתן יודעות, מסוג המשפטים שעוברים מדור לדור, מבלי שאף אחד יעצור לרגע לחשוב אם זה נכון או לא (לא נורא, גם אחרי שתתמסדו תמשיכו לשמוע משפטים מסוג זה, כמו "לא מגדלים ילדים בתל אביב"). מעבר לכך, יש אנשים שחושבים שזאת חוצפה מצד הרווקים והרווקות שיהיה להם בכלל דרישות, שהרי אם הם הגיעו לגיל זה הם צריכים להגיד תודה לכל מי שמוכן להתחתן איתם... 

אז מה זה בררנית? כשאנו מחפשות בן זוג יש לנו דרישות ממנו, וזה לגיטימי ביותר. לא קונים חתול בשק. השאלה היא, כמה דרישות חובה יש לנו מהבחור (או, במילים אחרות, הגבלות) ועד כמה הן ישימות בחברתנו.   

נתחיל עם הכמה. היתה לי חברה שחיפשה בחור אקדמאי (תואר שני לפחות), גבוה (לפחות 1.85), ובעל ממון (לפחות דירה אחת בבעלותו). בנוסף היא דרשה שיהיה בהיר שיער ותכול עיניים, שאפתן וכריזמתי. אין לי מושג מהו הסטטוס העדכני של הבחורה, אבל אני חייבת לציין שבחמש עשרה שנות הכרותי אותה, היה לה קשר רומנטי אחד שנמשך שבועיים בלבד...

הנוסחה היא פשוטה - ככל שנגדיל את הדרישות כך נקטין את המאגר של הבחורים הפוטנציאלים. לכן מומלץ לבחון שוב את הדרישות שקבעתן ולהשאיר רק את הדרישות שהן חובה.

אבל זה לא מספיק. חשוב לראות גם עד כמה ההדרישות שלנו ישימות בחברתינו. אם נחפש, למשל, בחורים שגובהם מעל שני מטר יולא יהיו לנו עוד דרישות, אז מצד אחד זה יפה שיש לנו רק דרישה אחת, אבל במדינת ישראל, שלא כמו בהולנד או ארה"ב, כמות הבחורים העונים על הפרמטר הנ"ל שואף לאפס, כך שלא מספיק להוריד את כמות הדרישות, חשוב לשים לב שהן גם יישימות.

תמיד יהיו הגבלות וזה בסדר. אנחנו לא רוצות לקחת כל אחד. חשוב רק שההגבלות לא יהיו כה קשות עד שלא יהיו בחורים שיענו עליהם.

לכן, בנות, אם לדעתכן אין לכן הרבה דרישות והדרישות הן יישימות, אז בפעם הבאה שיאמרו לכן שאתן בררניות, פשוט תגחכו ותמשיכו הלאה.

פגישה עיוורת ולא כראיון עבודה

נניח שאתן עייפות מיום עבודה ולא מתחשק לכן פגישה עיוורת במקום לא קונבנציונלי, כפי שהצעתי בפוסט הקודם "פגישה עיוורת ולא בבית קפה". רווקות יקרות, שימו לב כיצד ניתן לקיים את הפגישה בבית קפה, מבלי שתרגישו בראיון עבודה.

תחילת הפגישה – גם אם במבט ראשון הבחור לא נראה לכן, חייכו חיוך גדול ואפילו לחצו ידיים בחום (אני לא בעד נשיקה, אפילו על הלחי, זה אינטימי מדי לשלב הזה). המחווה הקטנה הזו תשבור את הקרח ותוריד את מפלס הרשמיות.

ישיבה - אל תשבו אחד מול השני (רק חסר לכן כסא מנהלים ואתן ממש מראיינות), אלא אחד ליד השניה, ובתרגום לגאומטריה: אם לשולחן יש 4 דפנות, אז בדפנות הסמוכות ולא המקבילות. במצב הזה, לפחות כלפי חוץ הפגישה לא תראה כראיון עבודה.

תחילת השיחה - בשום פנים ואופן לא להתחיל לשאול את השאלות הבנליות כמו איפה למדת, מה עשית בצבא, ומתי בפעם האחרונה היית במערכת יחסים. תשאלו שאלות לא מחייבות, כגון איך היה סוף שבוע? מה עשית בחג? משאלות אלה ניתן ללמוד המון על התחביבים של הבחור, קשר עם חברים, משפחה וכו', מבלי להעיק עליו בשאלות נדושות.

אם יש רגע שקט – לא נורא, גם אחרי כמה שנות זוגיות הוא יכול להופיע. מותר לכל אחד להרהר לעצמו, וזה בסדר. אם השקט נמשך אפשר להחזיר את השיחה באמצעות ביקורת מצחיקה על בית הקפה או על האנשים שיושבים בו.

אורך הפגישה – גם אם היתה כימיה מדהימה, יש לסיים את הפגישה אחרי שעה, שעה וחצי. מניסיון, כאשר הפגישה הראשונה נמשכת מספר שעות נוצרת רמת ציפיות גבוהה מדי, לפחות לאחד משניכם, מה שלא רצוי בכלל.

סיום הפגישה - שאלו את הבחור אם זה בסדר מבחינתו לבקש חשבון ורק אז תבקשו מהמלצרית. בשום פנים ואופן אל תערכו שיחת סיכום בנוסח "דרכנו לאן" – זה מעיק!! כשתצאו מהבית קפה, תפרדו יפה מהבחור.

מה להגיד כדברי פרידה? אעביר לכן את שיטתי: כשידעתי שאין סיכוי בעולם שארצה לראות שוב את הבחור, לא אמרתי כלום. כשהפגישה היתה רק "ב-ס-ד-ר" ולא ממש היה אכפת לי אם הבחור יתקשר או לא, אמרתי "היה נחמד". וכשרציתי שיהיה המשך לקשר אמרתי "היה מאוד נחמד, אשמח מאוד אם תתקשר". מוזמנות לאמץ את השיטה.

יישמו את ההמלצות כבר בפגישה הבאה. שיהיה בהצלחה!!!

שנה הלכה, שנה באה... ואיתה החופשות!!

למרות שתקופה קצרה לא התחברתי לערבי חג, לחופשות החג תמיד חיכיתי: השקט, המנוחה וניצול הזמן לתחביבים, היו מאז ומתמיד עדיפים עלי, בלי קשר לסטטוס שבו הייתי.

איזה כייף שחופשת החג בפתח! שמתן לב שהשנה כל ערבי החג יוצאים באמצע השבוע? זה אומר שאנחנו מרוויחות חופשה ארוכה, ללא עבודה וללא שגרה.

מגישת תכניות טלויזיה ידועה, שגם היא התמסדה בגיל מאוחר, כתבה פעם שהיא לא מבינה למה רווקים חוששים מלהיות לבד בחג. היא דווקא זוכרת שבחג היא אהבה ללכת לבד למסעדה, לאכול בשקט ארוחת צהרים ולראות בחוץ את ההורים המסכנים נסחבים עם ילדיהם הצרחנים... היא צודקת.

רווקות יקרות, אני מקדישה פוסט זה לאלה מביניכן שחוששות מהבדידות בחג ומעדיפות להיות בחברת אנשים, כמו במקום העבודה. זכרו, שאם תלמדו לנצל את חופשת החג למטרות אישיות, שרובן אינן תלויות באנשים אחרים, תווכחו לדעת שהחג הוא יתרון גדול ולא חסרון.   

נתחיל:   

מנוחה - זרקו את השעון המעורר, קומו מאוחר והשארו במיטה עד שנמאס. שתו את הקפה ברוגע (לפחות שעה שלמה) וחשבו רק מה בא לכן לעשות היום. הזכרו בפקקים, בלו"ז הצפוף ובלחץ מצד הבוס ותבינו עד כמה שפר עליכן גורלכן.

השלמת חוסרים - נצלו את הזמן להשלים סוף סוף את כל אותם דברים שדחיתן מתחילת השנה: תיוקים, תשלומים, ניקיוניות יסודיים, שיפוצים קלים ועוד. נכון שיש כאלה שמבחינתן זה סיוט, אבל מבחינתי עדיף ליישר קו בסוף החג ולהוריד כמה דאגות.

תחביבים ביתיים - צפו בסרטים שפיספסתם בקולנוע, צפו בתכניות טלויזיה שהקלטתן וטרם ראיתן, קראו עיתונים ולאוו דוקא עדכניים, קראו ספרים (התחביב האהוב עלי), בשלו ואפו מטעמים (התחביב שממש לא אהוב עלי), פתרו תשבצים או סודוקו.

תחביבים מחוץ לבית - בקרו בתערוכות, לכו לקולנוע, לכו מופעים שאתן אוהבות (קונצרט, רוק, מחול ועוד), פנקו את עצמכן במסעדות ובתי קפה, צאו לטיול בארץ או בחו"ל. זכרו רק שזו עונה מתויירת ולכן בחרו איזורים מבודדים, ללא כל עם ישראל. אם אתן לא אוהבות לצאת למקומות האלה לבד, פיתחו בבקשה את ספר הטלפונים מבעוד מועד וגייסו פרטנר/ית מתאימ/ה, לפחות לאחר מהדברים שציינתי. אם עדיין זה לא מסתדר, צאו להליכות ליד הבית או לכו לים - אלה מקומות שמתאים ואפילו רצוי להיות בהם לבד.

מפגשים חברתיים / משפחתיים - הפגשו סוף סוף עם אותם חברים וחברות שממזמן רציתן לפגוש אבל לא היה לכם זמן: חברים מהילדות, מהצבא, מהאוניברסיטה או מכל מיני תקופות בעבר הרחוק. זו גם הזדמנות טובה להזכיר להם שאתן עדיין פנויות, למקרה שיש להם פנוי במלאי. אם יש לכן עוד כח למשפחה אחרי ערב חג - בקרו אותם, רק הזהרו מלקחת את האחיינים לקניון, זה סיוט בחג!

רווקות יקרות, אל תפחדו מלהיות לבד בחג. האמינו לי שאחרי שתתחתנו/תתמסדו עוד תתגעגעו קצת ללבד הזה.

חג שמח ושנה טובה!!

תדאגו שיהיה לכן טוב. השאר כבר יבוא מעצמו.

אני יכולה לשים את האצבע על מספר גורמים שאפשרו לי בסופו של תהליך להכיר את בן זוגי: אופטימיות ועבודת חיפוש מאומצת, כבר אמרתי. חשבון נפש והסתכלות פנימית, שעליהם אדבר בהמשך. והפרוייקט במשרד הממשלתי, שאודותיו אספר לכן עכשיו.

כיועצת חיצונית, נשלחתי מטעם החברה שבה עבדתי לבצע פרוייקטים בארגונים שונים, לעיתים במסגרת פגישות קצרות אך לעיתים לשהיה לתקופות ארוכות. חלק מהארגונים אהבתי יותר וחלק פחות, אך במשרד הממשלתי האחרון שבו עבדתי היה משהו מיוחד. משהו אחר.

הגעתי לשם לפני כארבע שנים, ללא ציפיות מיוחדות, וכבר בתחילת עבודתי חשתי באוירה יוצאת דופן: שיח תרבותי בין האנשים, ללא הרמת קול ותוך כבוד הדדי ופרגון, עבודה בסביבה רגועה, שאינה תחת לחץ, והכי חשוב מבחינתי: איש הקשר במשרד, ששימש כבוס שלי, היה משיכמו ומעלה. מסוג המנהלים שנעשה עבורם הכל, גם מבלי שיבקשו זאת.

לאט לאט מצאתי את עצמי נהנית יותר ויותר ללכת לעבודה, מתחילה להיות יותר רגועה (מה שלא מאפיין אותי) ופוחדת מהיום שהפרויקט הזה יסתיים.

לצערי, לפני מספר חודשים הפרוייקט אכן הסתיים.

במסיבת הפרידה שערכתי לחברי למשרד הודיתי להם על התקופה המקסימה וגם שיתפתי אותם במשהו נוסף: 4 חודשים לאחר שהתחלתי את הפרויקט במשרדם, הכרתי את בן זוגי לחיים והשאר היסטוריה. הסברתי להם שלא בכדי אני מעלה מידע זה: לדעתי יש קשר בין הדברים כיוון שכאשר טוב לאדם, הוא גם מקרין זאת, ועל כך אני מודה להם.

יתכן ולא כל כולם ירדו לסוף דעתי, אבל אתן, רווקות יקרות, נסו לעשות זאת, כי אכן יש קשר בין הדברים. אני לא מגזימה. לא ניתן להקרין אושר ושמחה כאשר לא טוב לנו, ורובנו אוהבים לשהות בחברת אנשים שמעלים לנו את המורל, ולא להפך.

בנות, תדאגו שיהיה לכן טוב. אם לא טוב לכן בעבודה, נסו לשפר את המצב או החליפו מקום עבודה. אם רע לכן בקשרים בינאיישיים כלשהם (בין אם במשפחה או עם חברים), דאגו לפתור את המחלוקות. אם רע לכם עם עצמכם, שוחחו על כך עם אנשי מקצוע והם כבר יידעו כיצד לעזור לכן. זכרו, שאינכן יכולות להקרין אושר כאשר לא טוב לכן. זה לא הולך.

כאשר לכן יהיה טוב. השאר כבר יבוא מעצמו.

סרטים מומלצים

רווקות יקרות, הפעם אני רוצה להמליץ לכם על סרטים הקשורים לנושא האהבה בכלל ולרווקות בפרט. להכין את הפופקורן...

חופשייה ומאושרת -  מדהים!!! סרט חובה לכל רווקה. הסרט מספר על רווקה בת 30, תוססת, מלאת הומור ושמחת חיים, אופטימית בצורה מדהימה, שרואה תמיד את חצי הכוס המלאה (אפילו כשגונבים לה את האופניים).  כל כך יפה לראות אנשים כאלה. שימו לב בסרט לדיאלוג בינה ובין גיסתה הממורמרת (או אחותה, אני לא ממש זוכרת), שאינה מבינה כיצד היא יכולה להיות גם רווקה וגם מאושרת.   

הזדמנות אחרונה לאהבה – סרט המספר על גבר גרוש בן 60+ (בערך), הנוסע ללונדון לחתונת ביתו המנוכרת ושם הוא מתאהב בבחורה רווקה בסביבות גיל ה- 40. על פניו זה נראה כמו כל סרט רומנטי קקי, אלא שלא. הסרט מצליח להציג בצורה מדהימה את החרדות ממערכת יחסים, את עוצמות הרגש (והעצב) הקיים בגיבורים, ובעיקר את ההרגשה המקוננת בכל פנוי או פנויה,שעכשיו או לעולם לא.

חוכמת הבייגלה - הסרט מספר על רווק בן 30, הסובל מחוסר מיצוי עצמי, שחבר משדך לו את אחותו שחזרה מחו"ל. קראתי את הספר וראיתי את הסרט ונהנתי משניהם (נדיר!), אך בעוד מהספר זכורים לי בעיקר תלאות הגיבור מהעבודה המשעממת ומבחני הקבלה, מהסרט זכורה לי היטב הסצנה שבמהלכה גיבור הסרט מודיע לחברתו על רצונו להפסיק את הקשר בינהם. אין כמעט רווקה, ואני ביניהם, שלא חוותה את ההלם הזה, לאחר שהיתה בטוחה שכמוה, גם בן זוגה נהנה ומסופק ממערכת היחסים שלהם. הסרט מציג בצורה מעולה את חשיבות ה"כיבוש" אצל אנשים מסויימים, שככל שהיעד יותר קשה להשגה כך האתגר גדל, וכאשר הם מצליחים להשיג את מבוקשם, אין הם מוצאים עוד עניין במערכת היחסים שנבנתה.   

הוא פשוט לא בקטע שלך – ראיתי אותו השבוע ומאוד נהנתי. גם הסרט הזה נראה בהתחלה כקיטשי, אך ככל שמתקדמת העלילה ניתן לראות שיש גם מסר מאחורי הדברים. העלילה מגוללת את סיפורם של תשעה אנשים בשנות העשרים והשלושים לחייהם תוך דגש על מערכות היחסים שלהם, כאשר בכל מערכת יחסים ניתן לראות שצד אחד נלהב יותר מהשני. מבחינתי המסר של הסרט בא לידי ביטוי במשפט שג'יג'י אומרת לאלכס: שהיא שמחה שהיא לא צינית כמוהו, ואולי היא מנתחת כל דבר קטן ומביכה את עצמה בניסיון למצוא אהבה, אך היא קרובה הרבה יותר ממנו למצוא אהבה. זה כל כך נכון!! עוברים כל כך הרבה דברים לא נעימים בנסיון למצוא אהבה, אבל בסוף זה משתלם.

צפיה נעימה!!

פגישה עיוורת ולא בבית קפה

את מגיעה לפגישה, המראיין יושב מולך. הוא שואל אותך מספר שאלות, את עונה לו. את שואלת אותו מספר שאלות, הוא עונה לך. לא, זה לא ראיון עבודה. זו פגישה עיוורת.

הורים של רווקים/רווקות סיפרו לי לאחרונה, עד כמה ילדיהם עייפים מהפגישות העיוורות, או כפי שהם כינו זאת - ה"ראיונות האלה". הסכמתי איתם. סיפרתי להם שכאשר הייתי רווקה, היתה לי תקופה שחיפשתי עבודה, אז בבוקר התקיימו ראיונות העבודה ובערב הראיונות ה"אישיים". אוי, כמה שזה היה מתיש.

בנות יקרות, אומר לכן מה שאמרתי לאותם הורים: הפגישות העיוורות לא חייבות להתנהל כראיונות עבודה. אתן בהחלט יכולות לשנות זאת.

בפגישה הראשונה יותר חשוב לבדוק את ההתנהגות של הצד השני ואם יש כימיה, מאשר לדעת איפה הוא היה בצבא (ולא שחלילה אני מזלזלת בצבא). האינפורמציה על הבן זוג יכולה להתקבל בקצב איטי יותר ולכן לא חייבים להפגש דווקה בבית קפה או בבר, ששם הפגישה מושתתת על שיחות אישיות.

רוצות רעיונות? נתחיל:

טיולים רגליים – כמה נחמד, בעיקר בערבי הקיץ ואם יש לכן כלבים, הם גם יודו לכן על כך. שימו עליכן נעליים נוחות, לבוש לא מחוייט מדי, והתחילו לצעוד במסלולים המסודרים להולכי רגל. מנסיון, בהליכה המתח יורד, האווירה יותר נינוחה, ועל הדרך אתן מרוויחות קצת כושר ואולי גם נופים יפים....

סנוקר – לא, זו לא בדיחה. היו לי שתי פגישות עיוורות שהתקיימו בסנוקר ושתיהן זכורות לי כפגישות נחמדות. אני זוכרת שבפגישות היינו עסוקים בעיקר במשחק וכשהתיישבנו לבסוף  לשתות בירה (כמדומני), התנהלה השיחה באווירה פחות פורמלית ועל נושאים שקשורים יותר למשחק ולמקום.

באולינג – אני לא קיימתי פגישות בבאולינג אבל מנסיון של חברים, זה על אותו עיקרון של הסנוקר.

סרט – לא תאמינו, אבל גם פגישה כזאת היתה לי. ראינו את הסרט "סיפורי בתי קפה" שאני ממליצה עליו בחום. לשאלתכן, "אז מתי שוחחתם"? אז ככה, בזמן הפרסומות שלפני הסרט, קצת בהפסקה ובהליכה הרגלית שאחרי הסרט (וכפי שכתבתי, זה לא מה שחשוב בפגישה). לא זכור לי שהיה המשך לפגישה, אבל כן זכור לי שמאוד נהנתי ממנה, וזה לא פחות חשוב.

ניתן גם לקיים פגישה עיוורת בבית קפה או בבר, שלא באווירה של ראיון עבודה, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

זכרו, שככל שיהיה לכן יותר נחמד בפגישות, כך תתעייפו מהן פחות ולא תגיעו למצב של קריסה טוטאלית.

בסוף כולם מתחתנים – חלק ב'

זוכרות שהבטחתי שיש עוד מקרים רבים של רווקים/ות שהתמסדו מעל גיל 35? אז הנה רשימת המשך לפוסט "בסוף כולם מתחתנים - סיפורים אמיתיים" (גם הפעם חשוב לי לציין שאני לא בקשר עם חלק מהאנשים, ולכן יתכן שמספר הילדים השתנה).

נתחיל עם נספחים ששכחתי לכלול בפוסט הקודם: קרוב משפחה התחתן בגיל 33 ויש לו שני ילדים. לחברה שלי ד' יש חברה נוספת שהתחתנה אחרי גיל 40. במקום העבודה הראשון היה בחור שהתחתן קרוב לגיל 50. 

התמונה תודות לריקי רייכמן "עוגות קסומות" http://www.magicalcakes.co.il/ 

נמשיך עם מכרים של חברים: לחברה שלי ב' יש חברה שהתחתנה בגיל 33 ואילו אחותה התארסה בגיל 37. בת דודה של חברה שלי מ' התחתנה בסביבות גיל ה- 35 ולפני שנה נולד בנה הראשון. חבר של ידיד שלי התחתן בגיל 39 עם בחורה בת 32 ובפעם האחרונה ששמעתי עליו אישתו היתה בהריון השני.   

נמשיך עם הצד של אחי: אחות של חבר שלו התחתנה בגיל 37. ידידה שלו הכירה את בן זוגה אחרי גיל 35 וכעת היא בהריון. ידידה אחרת שלו נכנסה להריון בגיל 39. עוד ידידה שלו הכירה בחור בגיל 35, הביאה איתו את הילד הראשון, הם נפרדו ולאחר כשנתיים התחתנה עם בחור אחר והביאה ילד נוסף.   

לא תאמינו, אבל גם האקסים הביאו קצת אינפורמציה בנושא: חבר שלי לשעבר התחתן בגיל 34. אחות של אקס אחר הכירה בגיל 37 את בן זוגה (שקטן ממנה ב- 10! שנים) ולאחר כשנה נולד בנם הראשון. אקס של חברה שלי התחתן בגיל 45.

נזכיר את הרווקות מהדורות הקודמים: חברה לעבודה התחתנה לפני עשרים שנה וילדה את ביתה בגיל 43. אמא של קרובת משפחה התחתנה לפני חמישים שנה בגיל 36, ולאחר שנה נולד בנה הבכור.

ונסיים עם המקרה הכי אישי: אני הכרתי את בן זוגי בגיל 38 ולאחר שנתיים נולדה ביתנו המקסימה, לאחר הריון מהיר וטבעי...

רווקות יקרות: תאמינו באהבה, תעבדו קשה ובסוף זה יגיע!!

ספרים מומלצים

ספרים. אחת האהבות הגדולות של חיי.

היום אמליץ לכן על ספרים המציגים בצורה מעמיקה ורגשית את נושא האהבה ונושאים אחרים הקשורים אליה: חיפוש האהבה, עוצמתה, הויתורים שבדרך, אושר, בדידות, קשרים בין אישיים ועוד.

כל אחד מהספרים הבאים נגע בי בצורה זו או אחרת והציג לי תובנה חדשה על החיים בכלל והרווקות בפרט. ספרים מקסימים - ממליצה  בחום! לקרוא!

שלושה סיפורי אהבה / יעל הדיה - הספר כולל שלושה סיפורים המתארים את המתרחש בין גבר ואישה מזויות שונות. אני ממליצה בעיקר על הסיפור הראשון - קראתי אותו לפני שנים רבות ועדיין זכורה לי היטב ההזדהות שחשתי עם גיבורת הסיפור. הסיפור מספר על גבר ואישה בשנות ה- 30 לחייהם, עם עבר עשיר של בדידות ומערכות יחסים כושלות, שיוצאים לפגישה עיוורת ובדרך חזרה אוספים כלב רחוב. הסיפור מסופר משלוש נקודות מבט, הוא, היא והכלב. הסיפור מתאר, בצורה רגישה ומדוייקת, את התחלתה של מערכת יחסים, כאשר מצד אחד ניתן לראות את כל ההתרגשות והתמימות המקסימה של קשר התחלתי, אך מצד שני קיימים הלבטים (מה לעשות בבוקר אחרי?), הקשיים והפחדים - פחד מבדידות, מקרבה ומכישלון.

אהבה, פרוזק, סקרנות וספקות / לוסיה אצ'וריה - ספר המתאר את חייהן של שלוש אחיות, השונות זו מזו, כאשר לכל אחת מהאחיות מאפיינים חדים וברורים : הבכורה נשואה ואם לילד, עקרת בית לתפארת (אך גם בודדה ומשועממת), השנייה מצליחנית ועשירה (אך גם רווקה ובודדה) והשלישית היא ברמנית צעירה, החיה חיי הוללות של סקס, סמים ומועדונים (אך גם לא מצליחה למצוא אהבה ולהתקדם בחיים). הספר מתאר, בצורה כה אמיתית, כיצד כל אחת מהאחיות בטוחה שהאחות האחרת מאושרת, ורק היא חיה חיי אומללות וכאב. הספר גם מוכיח לנו שהאושר הוא לא פונקציה של סטאטוס משפחתי, קריירה או ממון, ולעיתים עלינו לערוך שינויים בחיינו על מנת שנזכה בו.

זה לא שאני לא אוהבת / אורית הראל - קראתי אלפי ספרים בחיי (אם לא יותר), וזה הספר היחיד שברגע שסיימתי אותו, פרצתי בבכי. הספר מגולל את סיפור חייה של אשת תקשורת מצליחה, שהתאלמנה שבוע אחרי חתונתה. הספר מתמקד בשנה אחת בחייה, שבמהלכה היא בוחנת את קשריה עם הסובבים אותה: אמה, שמערכת היחסים איתה היתה כה עכורה וכעת מחלת האלצהיימר מתחילה לקנן בגופה, והגבר הנשוי, שאיתו היא מנהלת רומן מזה שנים. הספר מציג, באופן כה טרגי (עד דמעותיי), כיצד היא ואמה "פספסו" לאורך כל השנים את האפשרות לשנות את מערכת היחסים ביניהן ורק עכשיו, כשאמה על סף אבדון, הן מצליחות סוף סוף לנהל דיאלוג עמוק ולגלות עד כמה הדברים יכלו להיות אחרת. בנוסף, הספר מציג את ההשפעה של מערכת היחסים עם ההורים, על תהליך בניית הזוגיות. המלצתי אליכם, מעבר לקריאת הספר: אל תשאירו דברים בבטן.

זהו להפעם. קריאה מהנה!!

המכרים של הרווקות, מה אתכם?

סלחו נא לי, רווקות יקרות, שאין כתבה זו מיועדת הפעם לכן אלא לסובבים אתכן (תפקידכן יסתכם בהעברת הכתבה לסובבים).  

הורים יקרים, אחים, דודים, בני דודים, חברים, שכנים, חברים לעבודה וכל מי שמכיר רווקה.

אני פונה אליכם כי גם לכם יש תפקיד נכבד בעולם הרווקות, על אף שאינכם חלק ממנו. אתם יכולים לתמוך ברווקות, לעודד אותן, לנסות לשדך להן, והכי חשוב – לא להציק להן בשאלות טיפשיות, כמו מתי תתחתנו.

לקרוא ולהפנים:

מה לא להגיד

אסור באופן מוחלט להגיד לרווקה את המשפטים הבאים: "למה את רווקה?", "מתי תתחתני?", "אם תהי בררנית תשארי רווקה / בתולה זקנה כל חייך". יתכן ויש עוד משפטים דומים, אבל אני מתארת לעצמי שהבנתם את הפואנטה. אין טעם לשאול את הרווקה מתי היא תתחתן כי תאמינו לי שהיא לא יודעת. אין טעם גם לשאול אותה למה היא רווקה כי התשובה באנאלית (אולי היא עדיין לא מצאה???).    

אסור באופן מוחלט להתערב בדרישות הרווקה מהבן זוג לעתיד (הגדרות חיפוש). אחד הדברים שהכי שנאתי ברווקותי שהיו שואלים אותי למה חשוב לי גבוה אם אני בעצמי לא גבוהה. מה א-כ-פ-ת לכם? אין טעם גם להגיד לרווקה שאם היא מחפשת איש שיחה זה לא רלוונטי, כי אחרי הילד הראשון מדברים רק על פיפי וקקי. הרווקה לא מחפשת ממקומכם אלא ממקומה, וחוצמזה גם לי יש ילדה קטנה ועדיין אני מוצאת את עצמי מנהלת שיחות בנושאים אחרים עם בן זוגי.  

כל ביקורת על היות הרווקה רווקה אסורה בהחלט, ואל תגידו לי עכשיו שזו ביקורת בונה, כי לא רק שאינה בונה,   היא גם מרחיקה ממכם את הרווקה לצמיתות. 

מה כן להגיד

לדבר על מגוון רחב של נושאים ולא רק על תחום ההכרות. רוצים תזכורת? איך הולך בעבודה / לימודים, איך הדירה, איך היתה החופשה, מה את קוראת וכו'. לא תאמינו, אבל לרווקה יש עולם שלם משלה חוץ מרדיפה אחר המיועד. 

כשמדברים על תחום ההכרות - לעודד לעודד ולעודד. לספר כדרך אגב על זוגות שאתם מכירים שהתחתנו בגיל מאוחר, להעלות נוסטלגיה מתקופת הרווקות שלכם, להקשיב לסיפורים על מפגשי ההכרות ולתבל בהומור. אפשר כמובן לתת עצות (כגון: איפה כדאי להכיר, איך לחזר ועוד), אך לא בנימה של ביקורת.  

לארח ולהזמין לצאת

למרות שעברו מספר שנים, אני עדיין חבה תודה לזוגות החברים שהיו מארחים אותי בערבי שישי או בכל יום אחר, מאכילים אותי (הם ידעו שאצלי יש רק חלב לקפה), מתעניינים בשלומי ובעולמי הרחב (ולא רק הזוגי) ונותנים לי הרגשה של מלכה ליום אחד. יש לי משפחה חמה ואוהבת ואנחנו מתראים בתדירות גבוהה, אבל תמיד זה נחמד שיש לך עוד בתים שבהם אתה מרגיש בבית...

ההזמנה לא חייבת להיות רק אליכם הביתה, אלא גם לצאת לבלות, לטייל, להצטרף למפגשים עם חברים ועוד.

לנסות לשדך

אני בטוחה שכל אחד מכם מכיר לפחות מספר פנויים (רווקים, גרושים, אלמנים) ויכול לשדך ביניהם ואם אין התאמה, אז יכול להתעניין אצל מכריו אם יש ברשותם פנויים אחרים. לדעתי לזווג זיווגים זו אחת המצוות היפות ביותר שיש. ברווקתי היו מספר אנשים שלא הפסיקו לשדך לי (וגם להם אני חבה תודה), עד שכבר לא היה נעים לי לבשר להם שגם הפעם זה לא הצליח. 

אני לא מקבלת את כל התירוצים ש"ניסיתי פעם וזה לא הצליח" או "אם זה לא יצליח אני לא רוצה להיות באמצע". שדכן יקר, אנחנו נודה לך על הכוונה הטובה לשדך ואם זה לא יצליח, אני מבטיחה לך שלא נתבע אותך.  

אם כולנו ננהג ככתוב לעיל, ננעים לרווקות את תקופת הרווקות ונעזור להן להגשים את החלום (בתנאי, כמובן, שהן מעוניינות בו...). 

יש לי ילדה אחת (מדהימה!) ו...זהו, סגרתי את הבאסטה

יש לי ילדה בת שנתיים. הילדה הכי מקסימה בעולם. כ-ן, אני אובייקטיבית. הבאתי אותה בגיל מאוחר, כך שהיו לי שנים רבות לדמיין לעצמי כיצד היא תראה ואני יכולה להגיד לכן בשיא הכנות, שהתוצאה מוצלחת באלפי מונים מהדמיון.

הילדה שלי מלאת חיים, חכמה, יפה, מצחיקה, פעלתנית, מוכשרת ובקיצור, בעלת כל התכונות החיוביות שיכולות להיות בילדה אחת. אה, כמעט שכחתי, יש לה אומנם פתיל קצר, אבל את זה היא ירשה מאמא שלה, כך שזו לא אשמתה.

התמונה תודות ללינוי נוה "עיצובים לילדים" www.linoy.homepro.co.il

ומדוע אני מספרת לכן בשבחה של ביתי? כי למרות שביתי מדהימה ואני מאוד אוהבת אותה, אין בכוונתי להביא ילדים נוספים לעולם. זהו. סגרתי את הבאסטה, מבחירה ולא מכורח. אתן שואלות מה הסיבה? פשוט לא בא לי. חד וחלק. אין לי כל רצון לילד נוסף.

אני מאמינה שילד מביאים מתוך רצון חזק, משהו שמרגישים עמוק בבטן, ולא מחוסר רצון. הבאתי את ביתי לעולם כי מאוד רציתי בה, הרגשתי אפילו שלא אהיה שלמה בלעדיה, אך את אותו רצון והרגשה אני לא חשה כלפי ילד נוסף.

ביתי מספקת עבורי את כל החוויה האמהית: אני מאוד נהנת ממנה, מסוגלת לשחק איתה שעות על גבי שעות,  דוחקת הצידה כל עיסוק שלא הכרחי כדי להיות איתה ובשאר הזמן - כמעט ולא מפסיקה לחשוב עליה. אבל זהו מבחינתי. החוויה האמהית מלאה עד אפס מקום. אין לי צורך בחוויה אמהית נוספת.  

אני גם מאוד מתלהבת מכל דבר חדש שהיא עושה או אומרת (כמו להגיד פפר במקום ספר וים במקום בריכה), אבל זה לא גורם לי לרצות לחזור על אותו תהליך אצל ילד אחר. הבנתי את הפואנטה.

ועכשיו תשאלו, "מה עם אחים ? מסכנה, תגדל לבד". אז ככה, למען גילוי נאות אציין שיש לה שני אחים מצד אבא שלה, שהפרש הגילאים מאוד גדול והם גם לא גרים איתנו. נכון שלגדול עם אח בבית זה דבר מאוד חשוב ומהנה (ובתור אחת שזכתה לאח שהוא גם ידיד נפש, אני יכולה להעיד על כך), אבל להביא ילד רק כדי שישמש כאח של מישהו, ולא מתוך רצון אמיתי בילד עצמו, זה לא לעניין מבחינתי. זה אפילו לא הוגן. אם רוצים את הילד ועל הדרך הוא ישמש גם כאח, על הכיפאק, אבל לא להפך.

ובקשר ל"מסכנה תגדל לבד" - קודם כל אני מכירה לא מעט ילדים יחידים שהם ממש לא מסכנים. אני מאחלת להרבה אנשים להיות מאושרים כמוהם. האושר של הילד הוא פונקציה של גורמים רבים ולא רק של פרמטר "מספר אחים בבית". אני גם מאמינה שאם משדרים לילד שהוא מסכן אז יש סיכוי שהוא באמת יהיה כזה ולהפך. חוצמזה, לא ידוע לי על מחקר שהראה שילד יחיד הוא דכאוני יותר או פחות מילד שיש לו אחים. אין קשר בין הדברים (אם כבר, המחקרים מוכיחים שילדים יחידים הם בעלי רמת אנטלגנציה גבוהה יותר, כך שזה מוכיח שהייתי אובייקטיבית מקודם...)  

אז שלא תבינו אותי לא נכון: אני לא מנסה לשכנע אתכן להביא ילד אחד. ממש לא. אני מאמינה שכל אחד צריך להביא ילדים כאוות נפשו. אני רק רוצה להסביר לכן למה בחרתי להביא ילדה אחת ועל הדרך גם לרמוז לכן, שאין טעם לשאול אותי מה עם הילד השני....

סדרות טלווזיה מומלצות

רווקות יקרות: היום אני רוצה להמליץ לכן על סדרות טלויזיה הקשורות לנושא האהבה בכלל והרווקות בפרט (בהמשך אמליץ לכן גם על ספרים וסרטים).

הסדרות הבאות מתארות את חייהם של רווקים ורווקות בשנות ה- 30-40 לחייהם, תוך התמקדות במערכות היחסים שלהם. הסדרות הללו, שערוכות ומבוימות בצורה משולמת בעיניי, נתנו לי במשך השנים את התקווה שהזוגיות המיוחלת מגיעה בסופו של תהליך ושניתן ליצור מערכות יחסים גם בגיל מאוחר. בנוסף, הן הוכיחו לי (מה שהיום אני יודעת יותר מתמיד), שבעזרת כח האהבה ניתן להתגבר על מכשולים רבים, הכרוכים בבנייה ו"תחזוקה" של מערכת היחסים. ממליצה בחום!  

סקס והעיר הגדולה - נתחיל בסדרה הגדולה מכל. אני חושבת שצפיתי בסדרה הזו לפחות 10 פעמים ועוד ידי נטויה (מדי פעם אני מצליחה לגנוב לעצמי קצת זמן ולראות איזה פרק או שניים אחרי שהבית הולך לישון). גדולתה של הסדרה הזו היא הצלחתה להביא לקדמת הבמה את חייהן של הרווקות המתבגרות, וזאת לאחר שבכל העשורים הקודמים הטלוויזיה הציגה רק את המשפחה המסורתית הקלאסית. הסדרה הצליחה לשבור את הסטיגמה של הרווקה המכוערת, הכושלת והמסכנה, בעזרת ארבע גיבורות נאות ומצליחות, שאינן סובלות מחוסר במחזרים. הסדרה הציגה את אורח חייהם של הגיבורות, עם המון רגש, הומור ואופנה, תוך התמקדות בכל היבטי חייהן: הקריירה, החברות הנפלאה ביניהן, חיפוש האהבה ותיאור מערכות היחסים הנרקמות. הסדרה הזו נתנה לי המון כח במשך השנים ואני מודה לה על כך מקרב לב.
אהבה זה כואב - צפיתי בכל השידורים החוזרים של הסדרה הזו ונהנתי שוב ושוב מכל פרק. הסדרה מספרת על רווקה תל אביבית מצליחנית, בשנות ה- 30 המוקדמות לחייה, שעל מנת לשכוח את בן זוגה שעזב אותה, היא שוכבת עם הבחור הראשון שנקרה בדרכה, קרי, המוסכניק החתיך והצעיר. הסדרה מתארת בצורה מדהימה ותוך משחק יוצא דופן של כל השחקנים, את כוחה האדיר של האהבה, שלמרות הפערים הקיימים בין הגיבורים (גיל, רקע מנטאלי, מעמד תעסוקתי ונסיון במערכות יחסים קודמות), ועל אף התנגדות חלק מהסובבים למערכת היחסים, הרומן ביניהם מתפתח ומוביל לסיפור אהבה יוצא דופן. הסדרה גם מתארת את הכאב והמתחים הכרוכים בהתהוות הקשר הרומנטי, כשהפערים עוד מעצימים זאת.

ניו יורק לונדון - סדרה פחות מוכרת, שהיתה משודרת בשישי בערב, והציגה סיפור אהבה טראנס אטלנטיק. גיבורי הסדרה הם בחור מלונדון ובחורה מניו יורק, בשנות ה- 30 לחייהם, שנפגשים במקרה בבר בלונדון ולמרות שלשניהם יש מערכות יחסים שאינן ברורות, הם מתאהבים ומתחילים לנהל מערכת יחסים שכרוכה בפגישות קצרות וטיסות רבות. מעבר להנאה שבלראות את הערים המקסימות לונדון וניו יורק, עם חיי הלילה התוססים שלהן, הסדרה מעלה שאלות נוקבות בנוגע לאהבה: האם אהבה מסוג זה מסוגלת להחזיק מעמד? האם אנחנו מוכנות לוותר על חיינו הקודמים בשביל האהבה? עד כמה אנחנו מוכנות ללכת רחוק בשביל האהבה?
בקרוב אהבה - אני לא חובבת תכניות ריאלטי (בלשון המעטה), אך את "בקרוב אהבה", שחלקה ריאלטי וחלקה דוקומנטרי, מאוד אהבתי. הסדרה, בהנחייתו של פסיכולוג, עוקבת אחר חמש נשים מפורסמות ופנויות בחיפושן אחר האהבה. הסדרה מציגה את התמודדותן של הבנות עם הפחד, הבדידות והאכזבות מהעבר, ומראה לנו שלמרות פרסומן, הן מתמודדות בעולם הדייטים עם אותן בעיות ודילמות כמו האחרים. בשונה מהסדרות הקודמות, בסדרה הזו צפיתי לאחר שהתמסדתי וזה ממש הדהים אותי עד כמה היא שיקפה עבורי את תקופת הדייטים. שימו לב לפגישה העיוורת של גלית לוי עם הבחור שחוקר אותה בנוגע למערכות יחסים קודמות, ועוד מעז לבקר אותה על כך (מזלו שהיא מאופקת, אצלי זה היה נגמר אחרת).
זהו להפעם. במידה ויש לכם המלצות נוספות, אשמח אם תשתפו אותנו באמצעות התגובות. צפייה נעימה. 

רווקות יקרות: אתן לא אכזבה להוריכן

את רווקה מתבגרת, החברות מהילדות כבר נישאו (והביאו לפחות את הצאצא הראשון) ואת באה לבקר את הוריך בשכונת ילדותך, במקרה הטוב עם הכלב במקרה הגרוע לבד. את מרגישה שאכזבת את הוריך ו-ב-ג-ד-ו-ל.

בואו נדבר על זה.

רווקות רבות חשות שהן אכזבו את הוריהן בשל העובדה שטרם התחתנו והקימו משפחה. חלקן  הקטן שמעו זאת ישירות מהוריהם (או דרך גוף שלישי) וחלקן האחר מרגישות זאת, גם מבלי ששמעו את הדברים נאמרים בקול.

תחילה, הרשו לי להתחלחל מאותם הורים שאמרו לבנותיהם, ישירות או בעקיפין, כי הם מאוכזבים מהן. הורים אלה מתעלמים מהעובדה הבסיסית, שחייהם של ילדיהם הם שלהם בלבד ורק הם קובעים את קצב החיים וגם אם הקצב נכפה עליהם, זה לא מקור לאכזבה. אני מאוכזבת מהורים אלה, שבמקום לתמוך בילדיהם ולעודד אותם, הם עוד כופים עליהם את רצונותיהם האגואיסטים ומעמיסים עליהם רגשי אשמה בלתי מוצדקים (עבדה איתי פעם בחורה רווקה שאמא שלה אמרה לה חד וחלק שעד שהיא לא תביא ילד אין לה מה לבקר אותה, כי הרי מה יש להן לעשות ביחד???). אם אותם הורים רוצים נכדים שיאמצו, יש מספיק ילדים שישמחו על כך. אני, לעומתם, לא רואה בביתי מכונה להולדת נכדים.

לגבי שאר ההורים, שלא אמרו זאת, לא רק שאין לנו כל הוכחה לכך, אלא אני בכלל לא בטוחה שהם אכן מאוכזבים. מה שמבחינתנו, הרווקות, נראה כאכזבה להורינו, מבחינתם זה לא חייב להיות כך, במיוחד אם הם טיפוסים אופטימיים.

ההורים מאוד רוצים שנסתדר בזוגיות ונקים משפחה וזה לגיטימי ביותר, אבל זה לא אומר שהם מאוכזבים מאיתנו, או שהם נהנים מאיתנו פחות ממה שהם נהנים מאחינו ואחיותינו הנשואים. ההנאה היא פונקציה של עד כמה אנחנו מסתדרים איתם ובאיזו תדירות אנו מתראים. זוג חברים של הורי נהנים הרבה יותר מביתם הרווקה שגרה לידם, מאשר מביתם הנשואה שגרה בחו"ל, שבשל המרחק הם לא מתראים איתה ועם בני משפחתה.

מפרספקטיבה של מי שעברה ועוברת את שתי התקופות הנ"ל, אני יכולה להגיד לכן בוודאות שההנאה של הורינו מאיתנו כשאנו רווקות היא אחרת לגמרי מההנאה כשאנו בעלות משפחה. ברווקותי, כשהייתי מגיעה להורי, היינו משוחחים רבות, רואים ביחד סרטים, יושבים בבתי קפה (במיוחד עם אימי) ויוצאים לטיולים יומיים של קק"ל (מומלץ מאוד!). כיום, הסרטים ירדו מהפרק, הטיולים מתקיימים אחת ליובל ונשארו רק מעט שיחות עם הרבה הפרעות של ילדה קטנה ומתוקה. כיום ההנאה שלהם היא בעיקר מהנכדה ומלראות אותי נהנית ממנה ומאבא שלה.

אז בפעם הבאה שתפגשו את הוריכן נצלו כל רגע נתון להנאתכן ולהנאתם. שבו לכם בבית בכייף או צאו למקום שכולכם אוהבים. זכרו, כי ההנאה הספציפית הזו לא תחזור יותר.

רופא נשים יקר שלי

רווקות יקרות, היום אני רוצה לספר לכן על רופא הנשים שלי, דר' א'. בהמשך תבינו למה.

לפני עשרים שנה, כשעברתי לעיר הגדולה, חיפשתי רופא נשים קרוב לבית (מצרך חובה לכל אישה) וקרובת משפחה המליצה לי על דר' א'. כשהלכתי אליו בפעם הראשונה ראיתי מולי רופא רציני, מקצועי ואדיב, שעונה בסבלנות על כל שאלה, גם אם נשאלה מספר פעמים. 
אימצתי אותו .

התמונה תודות ל"נמשים" http://www.nemashim-baby.com

עברה שנה, חלף לו עשור, ואני המשכתי ללכת אליו, בתדירות זו או אחרת, במקרה הטוב לגלולות במקרה המגרד לפיטריה (תמיד הרגשתי לא בנוח שמסביבי יושבות הריוניות ורק אני מעסיקה אותו בזוטות).

גיל 35 הגיע ואני הייתי בטוחה שהנה, הרופא הנחמד שלי, הולך לשאול אותי מה קורה עם ילד. אבל לא. דר' א' לא הזכיר את הנושא, אפילו לא במילה אחת. כשקראתי בעיתון שיש אפשרות להקפיא ביצית ושאלתי אותו על הנושא (אז האפשרות ניתנה רק בחו"ל), הוא פטר אותי במשפט "תמצאי בן זוג והכל יהיה בסדר".

אז מצאתי את בן זוגי (בגיל 38) ואחרי שנה הודעתי לדר' א' שהחלטנו להביא ילד לעולם. זו היתה פעם ראשונה שראיתי אותו מתרגש, אבל מיד חזר לעניינים והורה לי על הויטמינים שעלי לקחת. כששאלתי אותו מתי נתחיל בטיפולי פוריות, הוא פטר אותי שוב במשפט "תתחילו לעבוד, יהיה בסדר". 

וכך היה.

אחרי 3 חודשים נכנסתי להריון, ללא טיפולי פוריות ואפילו ללא ערכת ביוץ.

במעמד זה אני רוצה להודות מקרב לב לדר' א', על כל השלווה והרוגע שהקרין לי בתקופת רווקותי, שלווה שכל כך היה חשוב לי לקבל, במיוחד ממומחה כמוהו (דר' א' מומחה ביילודה). אין לי ספק, ששלווה זו סייעה רבות לכך שהצלחתי להכנס מהר להריון, למרות גילי המתקדם. 

תודה. תודה. תודה.  

אחרית דבר.

מספר חודשים לאחר שנולדה ביתי המקסימה נזקקתי דחוף לרופא נשים, ולצערי דר' א' לא קיבל באותו יום. מהפחד להכנס לסופ"ש ללא טיפול, הלכתי באופן חד פעמי לרופא אחר. אותו רופא טיפל בי במקצועיות רבה ובסיום הטיפול שאל אותי מתי אני מתכננת להכנס שוב להריון, כי הרי "אני לא צעירה". כשעניתי לו שאני לא מתכוונת להביא עוד ילדים (מלכה יש רק אחת והיא אצלנו בבית), הוא התחיל להרצות לי שאני עושה טעות ושאני ח-י-י-ב-ת להביא עוד ילדים. הוא לא הפסיק את ההרצאה גם כשעזבתי את חדרו...

להשכרה: גבר מלווה

לא מזמן קראתי כתבה על שירות חדש בסין, להשכרת גבר/אישה לאירוע. מה זה אומר? שאם את מוזמנת לאירוע ואין לך עם מי ללכת (או שיש, ואת בכל זאת מעדיפה מישהו אחר), קיימת חברה שתספק לך בחור מלווה לאירוע תמורת תשלום.

רעיון א-ד-י-ר!!! איך לא חשבו על זה בארץ? הרי אם אנחנו מנטרלים את כל האירועים של חברים מהעבודה, שלשם בד"כ מגיעים עם חברים לעבודה וללא בן זוג (חסכון בבייביסיטר ובהמחאה כפולה), אז אנחנו נשארים עם אירועים משפחתיים, אירועים של מקום עבודה/לימודים ואירועים של חברים מתקופות שונות (צבא, לימודים, שכנים וכו'). לאירועים אלה נדרש פתרון.

הפתרון יכול לבוא בצורת ידיד, בן משפחה, חברה טובה (יהיה לכן על מה לצחוק כשיחשבו אתכן לזוג), או כל יצור אחר שאיתו תרגישו בנוח. אך יתכן גם מצב שלא יהיה פתרון. 

אין לי ספק, בנות, שלפחות פעם אחת בחיים נתקלתן במצב לא נעים שהוזמנתן לאירוע ולא היה לכן עם מי ללכת. לי זה קרה לפני 15 שנה, כשחברה ממקום עבודה קודם הזמינה אותי לברית של הבן שלה. כיוון שלא היה לי עם מי ללכת ולא ניתן היה להתחמק, הלכתי לבד, במחשבה שאוכל טוב ואסתלק בהזדמנות הראשונה. זה היה ק-ט-ס-ט-ר-ו-פ-ה!! ישבתי בשולחן עגול עם עוד עשרה אנשים זרים, כשמצדי כולם מפטפטים ורק אני אוכלת או בוהה, והרגשתי הכי בודדה בעולם. כשיצאתי מהאירוע התקשרתי מייד לאחי הקטן והודעתי לו חגיגית שכל עוד אני רווקה, הוא יהיה המלווה הרשמי שלי לאירועים, וזאת ללא יכולת ערעור מצידו.     

חשוב לי, בנות, שלא תחוו את ההרגשה הזו. אם מקובל מבחינתכן ללכת לבד לאירוע ואתן לא סובלות כמוני - על הכיפאק, אבל  אם יש סיכוי שתסבלו, אל תלכו. הסבירו יפה לבעל האירוע שסרקתן את כל האפשרויות ועדיין אין לכן עם מי ללכת, ואתן מבטיחות לבוא אליו הביתה ולהביא מתנה. יתכן והוא יציע לכן להצטרף לשולחן של "אנשים מאוד נחמדים", אבל זה כבר נתון לשיקולכן (אתן יכולות לבקש ממנו לדבר איתם בטלפון לפני האירוע, רק אל תשכחו לספר להם שאתן רווקות, אולי גם תרוויחו חתן). 

ובחזרה לכתבה - אם בארץ תוקם חברה כזאת והמחיר יהיה סביר, מומלץ לנסות. אני תמיד דוגלת ברעיון שמה שניתן לקנות בכסף מאפשר לנו להיות פחות תלותיות, ולא משנה אם מדובר בשירות של טכנאי או בשירות של מלווה לאירועים.

זהו להפעם. נפגש בשמחות.

האם לתת צ'אנס לפגישה שנייה?

את יוצאת עם בחור לפגישה עיוורת, השיחה מתנהלת על מי מנוחות (מה שאומר שאין התלהבות יתרה אך גם אין דחיה מוחלטת), ובסופו של הערב את שואלת את עצמך האם לתת לבחור צ'אנס נוסף, כן או לא.

מצד אחד, חבל לבזבז את הזמן על משהו, איך נקרא לזה בעדינות - לא מריח ולא מסריח, במיוחד כשכבר עייפת מפגישות רבות ואת גם לא רוצה לטפח ציפיות ולהתאכזב מחדש. מצד שני, אם אין סיבה לשלול, אז למה לעשות זאת?

זה הזמן, רווקה יקרה, להקשיב לרחשי ליבך, לתחושת בטנך ובעיקר להתנהגותך:

אם את מתחמקת מלענות לטלפונים שלו, דוחה את הפגישה הבאה שוב ושוב ומחפשת תירוצים נוספים לביטולים הבאים - רדי מהנושא, זה לא זה, גם אם "על הנייר" הבחור הוא מציאה. לפגישה הולכים מתוך רצון טוב ולא בכח. אבל אם את מרגישה, עמוק מבפנים, שאת רוצה לראות שוב את הבחור, מוצאת את עצמך חושבת עליו, מחכה לפגישה הנוספת ואולי כבר מתכננת מה ללבוש - תני צ'אנס ובגדול.

הרושם שקיבלת מהבחור בפגישה הראשונה עשוי להשתנות בהמשך (ועשוי גם לא) ולכן, כל עוד לא שללת את הבחור במאה אחוז, את חייבת לתת לו צ'אנס נוסף (זו סיבה נוספת לכך שרצוי לסיים יפה את הפגישה הראשונה ולהשאיר פתח להמשך).

קשרים רבים מסתיימים בפגישה השנייה, אבל לפעמים נדרשת הפגישה הנוספת כדי לקבל החלטה ולכן כבודה במקומה. אם יש לך אפילו ספק קל שבקלים, אל תוותרי עליה. יתכן וגם אחרי הפגישה השנייה לא תצליחי לקבל החלטה וידרשו פגישות נוספות, אך מה שחשוב, שלקראת כל פגישה תרגישי שאת רוצה לראות את הבחור.

ולבסוף, ווידוי קטן: אם מישהו היה אומר לי, שמהפגישה הראשונה שלי עם בן זוגי שיחיה, יתפתח קשר של ארבע שנים כולל ילדה מדהימה, הייתי פשוט מגחכת. ישב מולי בחור שנראה טוב, רציני ואדיב, אך כל השיחה בינינו הסתכמה בנפלאות מכשיר ה- GPS שברשותו, כשאני בכלל לא מתעניינת בטכנולוגיה. בסיום הפגישה נפרדנו במשפט הבנאלי- "היה נחמד". למחרת הוא שלח לי מסרון שמצדו ניתן להפגש שנית, וכיוון שלא היתה לי סיבה לשלול, עניתי בחיוב. שיחת הטלפון הבאה חיזקה בי את ההרגשה שאני אכן רוצה לראות אותו שוב ובתוך תוכי אפילו מחכה לפגישה.

השאר יכתב בספרי ההיסטוריה. 

לא להכנע לתכתיבי החברה!!!

אפתח בסיפור: חברתי הטובה יצאה מספר שנים עם בחור מקסים.

ואז כולם שאלו: לא הגיע הזמן להתחתן? הם התחתנו.

ומה עם ילד? הביאו ילד.

רגע, מה רק אחד? ישאר לבד המסכן? נולד השני.

לא יתכן, אמרו כולם, הנורמה היא שלושה ילדים במשפחה. נולד השלישי.

ובכך חשבה חברתי שיפסקו ההצקות. אלא שלא. שכנה אחת נזכרה שחברתי לא עובדת (התמזל מזלה להתחתן עם מיליונר ושימותו הקנאים), אז היא שאלה אותה בכעס כיצד יתכן שאינה עובדת...

מדוע אני מספרת לכם את כל הסיפור הארוך הזה? כי תכתיבי החברה וההצקות בגינם לא מפסיקים ברגע שמתחתנים או מביאים ילד. הם ממשיכים כל החיים, ואם לא נעצור אותם בזמן, אז נועדנו לחיי עבדות. החטטנות מתחילה בשאלות, ממשיכה באמירות / תוכחות ואף פעם לא מסתיימת.  

כל רווק ורווקה מכירים עצות אחיתופל כמו "אל תחכה יותר מדי כי תשאר בודד ואומלל", "תביאי ילד לבד" ועוד. לחיות בזוגיות, להתחתן ולהביא ילדים הם החלטות אינדוידואליות הרות גורל, שרק האדם עצמו יכול להחליט לגביהם, מתוך מקום פנימי שלו. בקבלת החלטות אסור להיות מושפעים מתכתיבי החברה, כי מה שטוב לאחרים לא חייב להיות טוב לנו, ואני בספק אם רוב האנשים עשו את מה שטוב להם או שפשוט נכנעו לתכתבי החברה.  

לישראלי הממוצע יש תכונה נוראית להכנס לורידים של האחר, גם אם לא ביקשו ממנו. הוא בטוח שהוא יודע הכי טוב מה האחר צריך לעשות, גם אם הוא מכיר אותו לא יותר מחמש שניות. הוא חושב שהוא יכול לתת דוגמא אישית גם אם החיים שלו בזבל. פשוט נורא. אני מכירה בחורה אירופאית שבאה לארץ בגיל 28 וכולם שאלו אותה למה היא רווקה, וכשהיא חזרה בגיל 38 לארץ מולדתה, אף אחד שם לא חשב לשאול אותה את השאלה המטופשת הזו. אולי אנחנו עם סגולה אבל בעניין הזה יש לנו הרבה מה ללמוד מעמים אחרים.

החטטנות וההצקות לא מגיעים ממקום של דאגה, אלא מפחד ותסכול. יש כאלה שלא מסוגלים ללכת כנגד הזרם ומפריע להם שאחרים עושים זאת. מי שבאמת דואג לרווקים לא יציק בשאלות/אמירות אלא יפעל לטובתם (יעודד, ישדך, יזמין אותם ועוד).

גם אני, ש"תרמתי" את תרומתי לחברה והפכתי לזוגית עם ילדה, עדיין חשופה להצקות הנ"ל (אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת), לכן, אל תכנעו לתכתיבי החברה ועצרו אותם מיד בהתחלה.

להשאיר את העבר בבית

את מכירה בחור דרך האינטרנט / חברים משותפים, אתם משוחחים בטלפון ומחליטים לצאת לפגישה עיוורת. פגישה מספר אחת עם הבחור, פגישה מספר 100 במונה הפגישות העיוורות.

ערב הפגישה מגיע.

את בוודאי שואלת את עצמך, בציניות מלווה בייאוש (או להפך), למה בכלל לצאת מהבית אם 99 הפגישות הקודמות לא הובילו לשינוי הסטאטוס מרווקה לנשואה, או בקיצור מ- "ר" ל- "נ". את צודקת בשאלתך. את עייפה מהפגישות העיוורות, שמעצם טבען מתנהלות כמו ראיונות עבודה, מאוכזבת מהציפיות שנגוזו ומרגישה איך הלאות מתחילה להתפשט לך בכל הגוף. אין ספק שהדבר שאת הכי רוצה לעשות זה להכנס למיטה, לבהות בטלוויזיה ולשכוח מכל העולם ואישתו.

אני לא יודעת אם הפגישה הספציפית הזו תוביל לנחלה שאת כל כך מחכה לה, אבל אני בטוחה בדבר אחד: אין לך ברירה אחרת, אלא ללכת לפגישה. אם את מעוניינת בזוגיות והבחור עבר את מבחן הטלפון (נדיר בימינו), את חייבת לצאת לפגישה ולהשאיר את שק האכזבות בבית, סגור ונעול הרמטית. גם אם יצאת למאות פגישות עיוורות בחייך (אחי הציניקן אומר שעברתי את ה- 1000, אבל לדעתי הוא מגזים), את חייבת להתייחס לפגישה הזו כפגישה ראשונה בחייך ולהעניק לבחור את ההזדמנות המגיעה לו. הוא לא אשם אם האקס האחרון הבריז לך דקה לפני החתונה או הבחור שלפניו עלה לך על העצבים עוד לפני שתמה הפגישה הראשונה. 

אני יודעת עד כמה קשה לעשות את ההפרדה בין העבר להווה, אבל אם את רוצה עתיד אחר את לא יכולה להישאר עמוק בעבר. את צריכה להביט קדימה ולפתוח דף חדש.

ועכשיו נתמקד בפגישה העיוורת: הגיעי אופטימית לפגישה, חייכי לבחור שעומד מולך ולחצי את ידו בחמימות. נהלי איתו שיחה נעימה, תוך הקשבה מלאה. אל תשווי את הבחור לבחורים אחרים, במיוחד לא לאקסים שלך, שככל שחולף הזמן אנו נוטים לזכור להם רק את הטוב. אל תשאלי את הבחור אודות הקשרים הקודמים שלו כי זה מוקדם מדי וגם לא רלוונטי, ואם הוא שואל אותך, תעני לו שתשמחי לשתף אותו בשלב מאוחר יותר (אני לא סבלתי ששואלים אותי על הקשרים הקודמים שלי, במיוחד בשלב כל כך מוקדם, ואני מאמינה שהמידע הזה מתקבל גם ללא צורך בחקירות).

זכרי שכל מערכת יחסים החלה בפגישה ראשונה. שיהיה בהצלחה!!

בסוף כולם מתחתנים – סיפורים אמיתיים

על מנת שתאמינו לי שבסופו של תהליך החתן המיועד מגיע, במיוחד למי שעבדה קשה כדי להשיגו, אני מביאה לכן רשימה של רווקות, וגם כמה רווקים, שרובם התחתנו/התמסדו בגיל 35 ומעלה (חשוב לי לציין שאני לא בקשר עם חלק מהאנשים ולכן יתכן ומספר הילדים השתנה):

נתחיל עם החבורה מהתקופה של סוף שנות ה- 20 ותחילת ה- 30 (המכונה החבורה מהפאב): ה' התחתן בן 35 ויש לו ילדה אחת. ס' נכנסה להריון בגיל 35 אחרי שלושה חודשי הכרות וכיום יש להם שלושה ילדים. ו' הכירה את בעלה בגיל 33 ולהם ארבעה ילדים. ב' התחתן בגיל 46 אחרי חמש שנות חברות.

נמשיך עם החברים של שישי בבוקר: ש' נכנסה להריון בגיל 35 אחרי שלושה חודשי הכרות וכיום יש להם שני ילדים. ב' נכנסה להריון בגיל 37 אחרי שנת הכרות. פ' נכנסה להריון בגיל 39 אחרי שלושה חודשי הכרות. ד' הראשון עבר לגור עם חברתו בגיל 40 וד' השני עדיין רווק, אבל אחותו התחתנה בגיל 45.

נכון לעכשיו 'מחקנו' שתי חברויות מעולם הרווקות. נמשיך:

ד' חברתי הטובה הכירה את בן זוגה בגיל 38 ואחרי ארבע שנות חברות, נולדו להם שני ילדים. חברה טובה שלה היתה מאוד זריזה ואחרי חודש(!) של הכרות נכנסה להריון בגיל 40. עוד חברה טובה שלהם התחתנה בגיל 39 וכיום יש לה שני ילדים.

נעבור לחברים ממקומות העבודה ונתחיל עם המקום הראשון: ע' התחתנה בגיל 35 אחרי שלושה חודשי הכרות ויש לה ילדה אחת. ב' התחתנה בגיל 32 ויש לה שני ילדים. אחותה התחתנה בגיל 35 וגם לה יש שני ילדים. חברה טובה שלהם התחתנה בגיל 37, אחרי מספר חודשי הכרות.

נמשיך למקומות העבודה הבאים, שם כבר כמעט כולם היו נשואים כשהגעתי: במקום העבודה השני אני יכולה להזכיר את ב' שהתחתנה בגיל 32 ויש לה ילד אחד ובמקום העבודה השלישי אזכיר את מ' שהתחתנה בגיל 35.

סיימנו עם חברים מהעבודה ומשעות הפנאי.

נעבור למשפחה: קרוב משפחה התחתן בגיל 36 ויש לו ילד אחד ואילו קרוב משפחה אחר התחתן בגיל 41 ויש לו ילדה.

נסיים עם חברים של המשפחה: הבן של חברה של אמא שלי התחתן בגיל 41 עם בחורה בת 33 ויש להם ארבעה ילדים. הבת של חברים שלהם התחתנה בגיל 38 ויש להם תאומים. שכנה של אחי התחתנה בגיל 37.

אז מה היה לנו כאן? מעל עשרים מקרים של רווקות ורווקים, שרובם המוחלט התחתן/התמסד מעל גיל 35, וזו רק רשימה ראשונית. יש עוד מקרים רבים שלא ציינתי (ביניהם אותי), ואם תבקשו יפה, אוסיף אותם בהמשך.

רווקות יקרות! כל מי שאני מכירה שחיפשה בן זוג ועבדה קשה בשביל להשיגו, מצאה אותו לבסוף בגיל זה או אחר, וזה בטוח ב- 100%. פרט למקרה אחד, כל הבחורות שהזכרתי לעיל הצליחו להכנס להריון וללדת, רובם המוחלט ללא טיפולי פוריות. 

מוסר השכל - הפסיקו להלחץ, המשיכו לחפש במרץ ואל תשכחו גם ליהנות מתקופת הרווקות. שיהיה בהצלחה!!!