מה זה, לכל הרוחות, בררנית?

ניסיתן פעם לשאול את עצמכן מה זאת אומרת "בררנית"? הרי כל רווקה מתחילה שומעת את המילה הזו לפחות מאה פעמים ביום, גם אם לא ערכה סלקציה מימיה.

סביבתנו הנחמדה הדביקה סטיגמה לרווקים ולרווקות שהם בררנים. נו, אתן יודעות, מסוג המשפטים שעוברים מדור לדור, מבלי שאף אחד יעצור לרגע לחשוב אם זה נכון או לא (לא נורא, גם אחרי שתתמסדו תמשיכו לשמוע משפטים מסוג זה, כמו "לא מגדלים ילדים בתל אביב"). מעבר לכך, יש אנשים שחושבים שזאת חוצפה מצד הרווקים והרווקות שיהיה להם בכלל דרישות, שהרי אם הם הגיעו לגיל זה הם צריכים להגיד תודה לכל מי שמוכן להתחתן איתם... 

אז מה זה בררנית? כשאנו מחפשות בן זוג יש לנו דרישות ממנו, וזה לגיטימי ביותר. לא קונים חתול בשק. השאלה היא, כמה דרישות חובה יש לנו מהבחור (או, במילים אחרות, הגבלות) ועד כמה הן ישימות בחברתנו.   

נתחיל עם הכמה. היתה לי חברה שחיפשה בחור אקדמאי (תואר שני לפחות), גבוה (לפחות 1.85), ובעל ממון (לפחות דירה אחת בבעלותו). בנוסף היא דרשה שיהיה בהיר שיער ותכול עיניים, שאפתן וכריזמתי. אין לי מושג מהו הסטטוס העדכני של הבחורה, אבל אני חייבת לציין שבחמש עשרה שנות הכרותי אותה, היה לה קשר רומנטי אחד שנמשך שבועיים בלבד...

הנוסחה היא פשוטה - ככל שנגדיל את הדרישות כך נקטין את המאגר של הבחורים הפוטנציאלים. לכן מומלץ לבחון שוב את הדרישות שקבעתן ולהשאיר רק את הדרישות שהן חובה.

אבל זה לא מספיק. חשוב לראות גם עד כמה ההדרישות שלנו ישימות בחברתינו. אם נחפש, למשל, בחורים שגובהם מעל שני מטר יולא יהיו לנו עוד דרישות, אז מצד אחד זה יפה שיש לנו רק דרישה אחת, אבל במדינת ישראל, שלא כמו בהולנד או ארה"ב, כמות הבחורים העונים על הפרמטר הנ"ל שואף לאפס, כך שלא מספיק להוריד את כמות הדרישות, חשוב לשים לב שהן גם יישימות.

תמיד יהיו הגבלות וזה בסדר. אנחנו לא רוצות לקחת כל אחד. חשוב רק שההגבלות לא יהיו כה קשות עד שלא יהיו בחורים שיענו עליהם.

לכן, בנות, אם לדעתכן אין לכן הרבה דרישות והדרישות הן יישימות, אז בפעם הבאה שיאמרו לכן שאתן בררניות, פשוט תגחכו ותמשיכו הלאה.

פגישה עיוורת ולא כראיון עבודה

נניח שאתן עייפות מיום עבודה ולא מתחשק לכן פגישה עיוורת במקום לא קונבנציונלי, כפי שהצעתי בפוסט הקודם "פגישה עיוורת ולא בבית קפה". רווקות יקרות, שימו לב כיצד ניתן לקיים את הפגישה בבית קפה, מבלי שתרגישו בראיון עבודה.

תחילת הפגישה – גם אם במבט ראשון הבחור לא נראה לכן, חייכו חיוך גדול ואפילו לחצו ידיים בחום (אני לא בעד נשיקה, אפילו על הלחי, זה אינטימי מדי לשלב הזה). המחווה הקטנה הזו תשבור את הקרח ותוריד את מפלס הרשמיות.

ישיבה - אל תשבו אחד מול השני (רק חסר לכן כסא מנהלים ואתן ממש מראיינות), אלא אחד ליד השניה, ובתרגום לגאומטריה: אם לשולחן יש 4 דפנות, אז בדפנות הסמוכות ולא המקבילות. במצב הזה, לפחות כלפי חוץ הפגישה לא תראה כראיון עבודה.

תחילת השיחה - בשום פנים ואופן לא להתחיל לשאול את השאלות הבנליות כמו איפה למדת, מה עשית בצבא, ומתי בפעם האחרונה היית במערכת יחסים. תשאלו שאלות לא מחייבות, כגון איך היה סוף שבוע? מה עשית בחג? משאלות אלה ניתן ללמוד המון על התחביבים של הבחור, קשר עם חברים, משפחה וכו', מבלי להעיק עליו בשאלות נדושות.

אם יש רגע שקט – לא נורא, גם אחרי כמה שנות זוגיות הוא יכול להופיע. מותר לכל אחד להרהר לעצמו, וזה בסדר. אם השקט נמשך אפשר להחזיר את השיחה באמצעות ביקורת מצחיקה על בית הקפה או על האנשים שיושבים בו.

אורך הפגישה – גם אם היתה כימיה מדהימה, יש לסיים את הפגישה אחרי שעה, שעה וחצי. מניסיון, כאשר הפגישה הראשונה נמשכת מספר שעות נוצרת רמת ציפיות גבוהה מדי, לפחות לאחד משניכם, מה שלא רצוי בכלל.

סיום הפגישה - שאלו את הבחור אם זה בסדר מבחינתו לבקש חשבון ורק אז תבקשו מהמלצרית. בשום פנים ואופן אל תערכו שיחת סיכום בנוסח "דרכנו לאן" – זה מעיק!! כשתצאו מהבית קפה, תפרדו יפה מהבחור.

מה להגיד כדברי פרידה? אעביר לכן את שיטתי: כשידעתי שאין סיכוי בעולם שארצה לראות שוב את הבחור, לא אמרתי כלום. כשהפגישה היתה רק "ב-ס-ד-ר" ולא ממש היה אכפת לי אם הבחור יתקשר או לא, אמרתי "היה נחמד". וכשרציתי שיהיה המשך לקשר אמרתי "היה מאוד נחמד, אשמח מאוד אם תתקשר". מוזמנות לאמץ את השיטה.

יישמו את ההמלצות כבר בפגישה הבאה. שיהיה בהצלחה!!!

תדאגו שיהיה לכן טוב. השאר כבר יבוא מעצמו.

אני יכולה לשים את האצבע על מספר גורמים שאפשרו לי בסופו של תהליך להכיר את בן זוגי: אופטימיות ועבודת חיפוש מאומצת, כבר אמרתי. חשבון נפש והסתכלות פנימית, שעליהם אדבר בהמשך. והפרוייקט במשרד הממשלתי, שאודותיו אספר לכן עכשיו.

כיועצת חיצונית, נשלחתי מטעם החברה שבה עבדתי לבצע פרוייקטים בארגונים שונים, לעיתים במסגרת פגישות קצרות אך לעיתים לשהיה לתקופות ארוכות. חלק מהארגונים אהבתי יותר וחלק פחות, אך במשרד הממשלתי האחרון שבו עבדתי היה משהו מיוחד. משהו אחר.

הגעתי לשם לפני כארבע שנים, ללא ציפיות מיוחדות, וכבר בתחילת עבודתי חשתי באוירה יוצאת דופן: שיח תרבותי בין האנשים, ללא הרמת קול ותוך כבוד הדדי ופרגון, עבודה בסביבה רגועה, שאינה תחת לחץ, והכי חשוב מבחינתי: איש הקשר במשרד, ששימש כבוס שלי, היה משיכמו ומעלה. מסוג המנהלים שנעשה עבורם הכל, גם מבלי שיבקשו זאת.

לאט לאט מצאתי את עצמי נהנית יותר ויותר ללכת לעבודה, מתחילה להיות יותר רגועה (מה שלא מאפיין אותי) ופוחדת מהיום שהפרויקט הזה יסתיים.

לצערי, לפני מספר חודשים הפרוייקט אכן הסתיים.

במסיבת הפרידה שערכתי לחברי למשרד הודיתי להם על התקופה המקסימה וגם שיתפתי אותם במשהו נוסף: 4 חודשים לאחר שהתחלתי את הפרויקט במשרדם, הכרתי את בן זוגי לחיים והשאר היסטוריה. הסברתי להם שלא בכדי אני מעלה מידע זה: לדעתי יש קשר בין הדברים כיוון שכאשר טוב לאדם, הוא גם מקרין זאת, ועל כך אני מודה להם.

יתכן ולא כל כולם ירדו לסוף דעתי, אבל אתן, רווקות יקרות, נסו לעשות זאת, כי אכן יש קשר בין הדברים. אני לא מגזימה. לא ניתן להקרין אושר ושמחה כאשר לא טוב לנו, ורובנו אוהבים לשהות בחברת אנשים שמעלים לנו את המורל, ולא להפך.

בנות, תדאגו שיהיה לכן טוב. אם לא טוב לכן בעבודה, נסו לשפר את המצב או החליפו מקום עבודה. אם רע לכן בקשרים בינאיישיים כלשהם (בין אם במשפחה או עם חברים), דאגו לפתור את המחלוקות. אם רע לכם עם עצמכם, שוחחו על כך עם אנשי מקצוע והם כבר יידעו כיצד לעזור לכן. זכרו, שאינכן יכולות להקרין אושר כאשר לא טוב לכן. זה לא הולך.

כאשר לכן יהיה טוב. השאר כבר יבוא מעצמו.

פגישה עיוורת ולא בבית קפה

את מגיעה לפגישה, המראיין יושב מולך. הוא שואל אותך מספר שאלות, את עונה לו. את שואלת אותו מספר שאלות, הוא עונה לך. לא, זה לא ראיון עבודה. זו פגישה עיוורת.

הורים של רווקים/רווקות סיפרו לי לאחרונה, עד כמה ילדיהם עייפים מהפגישות העיוורות, או כפי שהם כינו זאת - ה"ראיונות האלה". הסכמתי איתם. סיפרתי להם שכאשר הייתי רווקה, היתה לי תקופה שחיפשתי עבודה, אז בבוקר התקיימו ראיונות העבודה ובערב הראיונות ה"אישיים". אוי, כמה שזה היה מתיש.

בנות יקרות, אומר לכן מה שאמרתי לאותם הורים: הפגישות העיוורות לא חייבות להתנהל כראיונות עבודה. אתן בהחלט יכולות לשנות זאת.

בפגישה הראשונה יותר חשוב לבדוק את ההתנהגות של הצד השני ואם יש כימיה, מאשר לדעת איפה הוא היה בצבא (ולא שחלילה אני מזלזלת בצבא). האינפורמציה על הבן זוג יכולה להתקבל בקצב איטי יותר ולכן לא חייבים להפגש דווקה בבית קפה או בבר, ששם הפגישה מושתתת על שיחות אישיות.

רוצות רעיונות? נתחיל:

טיולים רגליים – כמה נחמד, בעיקר בערבי הקיץ ואם יש לכן כלבים, הם גם יודו לכן על כך. שימו עליכן נעליים נוחות, לבוש לא מחוייט מדי, והתחילו לצעוד במסלולים המסודרים להולכי רגל. מנסיון, בהליכה המתח יורד, האווירה יותר נינוחה, ועל הדרך אתן מרוויחות קצת כושר ואולי גם נופים יפים....

סנוקר – לא, זו לא בדיחה. היו לי שתי פגישות עיוורות שהתקיימו בסנוקר ושתיהן זכורות לי כפגישות נחמדות. אני זוכרת שבפגישות היינו עסוקים בעיקר במשחק וכשהתיישבנו לבסוף  לשתות בירה (כמדומני), התנהלה השיחה באווירה פחות פורמלית ועל נושאים שקשורים יותר למשחק ולמקום.

באולינג – אני לא קיימתי פגישות בבאולינג אבל מנסיון של חברים, זה על אותו עיקרון של הסנוקר.

סרט – לא תאמינו, אבל גם פגישה כזאת היתה לי. ראינו את הסרט "סיפורי בתי קפה" שאני ממליצה עליו בחום. לשאלתכן, "אז מתי שוחחתם"? אז ככה, בזמן הפרסומות שלפני הסרט, קצת בהפסקה ובהליכה הרגלית שאחרי הסרט (וכפי שכתבתי, זה לא מה שחשוב בפגישה). לא זכור לי שהיה המשך לפגישה, אבל כן זכור לי שמאוד נהנתי ממנה, וזה לא פחות חשוב.

ניתן גם לקיים פגישה עיוורת בבית קפה או בבר, שלא באווירה של ראיון עבודה, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

זכרו, שככל שיהיה לכן יותר נחמד בפגישות, כך תתעייפו מהן פחות ולא תגיעו למצב של קריסה טוטאלית.

סדרות טלווזיה מומלצות

רווקות יקרות: היום אני רוצה להמליץ לכן על סדרות טלויזיה הקשורות לנושא האהבה בכלל והרווקות בפרט (בהמשך אמליץ לכן גם על ספרים וסרטים).

הסדרות הבאות מתארות את חייהם של רווקים ורווקות בשנות ה- 30-40 לחייהם, תוך התמקדות במערכות היחסים שלהם. הסדרות הללו, שערוכות ומבוימות בצורה משולמת בעיניי, נתנו לי במשך השנים את התקווה שהזוגיות המיוחלת מגיעה בסופו של תהליך ושניתן ליצור מערכות יחסים גם בגיל מאוחר. בנוסף, הן הוכיחו לי (מה שהיום אני יודעת יותר מתמיד), שבעזרת כח האהבה ניתן להתגבר על מכשולים רבים, הכרוכים בבנייה ו"תחזוקה" של מערכת היחסים. ממליצה בחום!  

סקס והעיר הגדולה - נתחיל בסדרה הגדולה מכל. אני חושבת שצפיתי בסדרה הזו לפחות 10 פעמים ועוד ידי נטויה (מדי פעם אני מצליחה לגנוב לעצמי קצת זמן ולראות איזה פרק או שניים אחרי שהבית הולך לישון). גדולתה של הסדרה הזו היא הצלחתה להביא לקדמת הבמה את חייהן של הרווקות המתבגרות, וזאת לאחר שבכל העשורים הקודמים הטלוויזיה הציגה רק את המשפחה המסורתית הקלאסית. הסדרה הצליחה לשבור את הסטיגמה של הרווקה המכוערת, הכושלת והמסכנה, בעזרת ארבע גיבורות נאות ומצליחות, שאינן סובלות מחוסר במחזרים. הסדרה הציגה את אורח חייהם של הגיבורות, עם המון רגש, הומור ואופנה, תוך התמקדות בכל היבטי חייהן: הקריירה, החברות הנפלאה ביניהן, חיפוש האהבה ותיאור מערכות היחסים הנרקמות. הסדרה הזו נתנה לי המון כח במשך השנים ואני מודה לה על כך מקרב לב.
אהבה זה כואב - צפיתי בכל השידורים החוזרים של הסדרה הזו ונהנתי שוב ושוב מכל פרק. הסדרה מספרת על רווקה תל אביבית מצליחנית, בשנות ה- 30 המוקדמות לחייה, שעל מנת לשכוח את בן זוגה שעזב אותה, היא שוכבת עם הבחור הראשון שנקרה בדרכה, קרי, המוסכניק החתיך והצעיר. הסדרה מתארת בצורה מדהימה ותוך משחק יוצא דופן של כל השחקנים, את כוחה האדיר של האהבה, שלמרות הפערים הקיימים בין הגיבורים (גיל, רקע מנטאלי, מעמד תעסוקתי ונסיון במערכות יחסים קודמות), ועל אף התנגדות חלק מהסובבים למערכת היחסים, הרומן ביניהם מתפתח ומוביל לסיפור אהבה יוצא דופן. הסדרה גם מתארת את הכאב והמתחים הכרוכים בהתהוות הקשר הרומנטי, כשהפערים עוד מעצימים זאת.

ניו יורק לונדון - סדרה פחות מוכרת, שהיתה משודרת בשישי בערב, והציגה סיפור אהבה טראנס אטלנטיק. גיבורי הסדרה הם בחור מלונדון ובחורה מניו יורק, בשנות ה- 30 לחייהם, שנפגשים במקרה בבר בלונדון ולמרות שלשניהם יש מערכות יחסים שאינן ברורות, הם מתאהבים ומתחילים לנהל מערכת יחסים שכרוכה בפגישות קצרות וטיסות רבות. מעבר להנאה שבלראות את הערים המקסימות לונדון וניו יורק, עם חיי הלילה התוססים שלהן, הסדרה מעלה שאלות נוקבות בנוגע לאהבה: האם אהבה מסוג זה מסוגלת להחזיק מעמד? האם אנחנו מוכנות לוותר על חיינו הקודמים בשביל האהבה? עד כמה אנחנו מוכנות ללכת רחוק בשביל האהבה?
בקרוב אהבה - אני לא חובבת תכניות ריאלטי (בלשון המעטה), אך את "בקרוב אהבה", שחלקה ריאלטי וחלקה דוקומנטרי, מאוד אהבתי. הסדרה, בהנחייתו של פסיכולוג, עוקבת אחר חמש נשים מפורסמות ופנויות בחיפושן אחר האהבה. הסדרה מציגה את התמודדותן של הבנות עם הפחד, הבדידות והאכזבות מהעבר, ומראה לנו שלמרות פרסומן, הן מתמודדות בעולם הדייטים עם אותן בעיות ודילמות כמו האחרים. בשונה מהסדרות הקודמות, בסדרה הזו צפיתי לאחר שהתמסדתי וזה ממש הדהים אותי עד כמה היא שיקפה עבורי את תקופת הדייטים. שימו לב לפגישה העיוורת של גלית לוי עם הבחור שחוקר אותה בנוגע למערכות יחסים קודמות, ועוד מעז לבקר אותה על כך (מזלו שהיא מאופקת, אצלי זה היה נגמר אחרת).
זהו להפעם. במידה ויש לכם המלצות נוספות, אשמח אם תשתפו אותנו באמצעות התגובות. צפייה נעימה. 

מכירות את ההרגשה שסיימנו את האוניברסיטה ומעכשיו נגמרו מקורות ההיכרות?

אז ככה, יש בזה מן הנכון אבל, וזה אבל גדול מאוד, המקורות הטבעיים אומנם התמעטו, אבל המקורות היזומים עוד לפנינו.

תחילה, אני רוצה לצאת בהצהרה: ניתן להכיר בחור בכל מקום. נ-ק-ו-ד-ה!

אני אישית הכרתי בחורים בספריה עירונית, בית קפה, חנות בגדים, סופר מרקט, פאב, תיווך ועוד מקומות רבים ומשונים. חברות שלי התמסדו באמצעות מסיבות, טעות במספר, מקום עבודה וכו'. אני, בשום פנים ואופן לא מסכימה עם הקלישאה שלא ניתן להכיר בחור רציני בפאב או במסיבה או סתם ברחוב. חברי הטובים ואני, שרובנו לפחות היינו/עודנו מאוד רציניים במטרת ההכרות, מבלים במקומות אלה וכמונו עוד רבים אחרים.

בכל פעם שאתן יוצאות מהבית, הקפידו להראות טוב, לחייך, להרגיש טוב ובעיקר - להיות בראש פתוח, שגם עכשיו אתן יכולות להכיר מישהו. אל תזלזלו באף מקום!!

 אינטרנט

אין ספק, שמקור ההיכרויות המוביל כיום עבור גילאים מתקדמים הוא האינטרנט. אני הכרתי את בן זוגי באתר jdate וחלק גדול ממכרי התמסד בצורה זו. חשוב לבחור אתר הכרות הכולל מאגר גדול של משתמשים, כך שבכל חיפוש יופיעו אופציות חדשות, וחשוב לא פחות להכין כרטיס המייצג בצורה אופטימלית את יתרונותיך ואת ודרישותיך מהבחור.  
לא מספיק רק להרשם לאתר הכרויות, אלא נדרש לעבוד קשה: להכנס כמעט כל יום לאתר, לענות על פניות וליזום פניות לבחורים, להקדיש זמן לשיחות טלפוניות ולפגישות עם המתאימים. 

העבודה הקשה משתלמת וזה ב-ד-ו-ק (!), אך יש לקחת בחשבון שהעבודה הקשה, הנמשכת לעיתים לאורך שנים, הינה מעייפת ולכן חשוב לצאת מדי פעם ל'חופשה' מהאתר, כלומר, להקפיא את המנוי, לנוח ולחזור עם כוחות מחודשים.

שימוש במכרים

לא קיים אדם בעולם שאינו מכיר פנוי כלשהו ולכן, חשוב להפיץ את השמועה על היותך רווקה לכל מכריך. מעגל זה כולל מכרים מהעבודה או מפעילויות בשעות הפנאי, מכרים של בני המשפחה, מכרים של מכרים ועוד. ניתן להפיץ את השמועה בצורות שונות (לדוגמא: כאשר שואלים אותך אם את רווקה את יכולה לענות: "אכן כן, ואשמח אם יש לך בחור נחמד להכיר לי"). חשוב להגיד את הדברים בצורה אופטימית ולא מתוך מרמור או יאוש.

בילויים

אם אתן אוהבות לבלות (כמוני, למשל) הקפידו לצאת לבלות לפחות פעם בשבוע. אין ספק שרצוי יותר מקום שבו מתקבצים גברים פנויים, אבל אל תזניחו מקומות אחרים שאתן אוהבות (כגון בתי קולנוע, מופעי תרבות וכו'), גם אם מגיעים לשם בעיקר זוגות / בנות. קודם כל חשוב שלא תזניחו את המקומות שאתן אוהבות בתקופת תהליך החיפוש, וחוץ מזה, למקום כזה יכול להגיע במקרה גבר פנוי או מכר/ה של גבר פנוי, שמת להכיר לו מישהי או כמו שאמרתי קודם - אפשר להכיר את הגבר סתם ברחוב, בדרך אל מקום היציאה.

ניתן גם להשתמש בשיטת "חבר מביא חבר": יוצאים כמה חב'רה לבלות וכל אחד מצרף ידיד/ה חדש/ה, כך שניתן להכיר בצורה טבעית ועוד עם המלצות.

יציאות אחרות מהבית

אם אתן אוהבות להתעמל (לא כמוני), רצוי לעשות זאת מחוץ לביתכם, למשל בחדר כושר, בפארק, על חוף הים וכד'. במקומות אלה תתקלו בבחורים עם תחביב זהה לשלכם, שזו כבר התחלה טובה....

בדומה לחדר כושר, ניתן למנות גם פעילויות אחרות בשעות הפנאי, כגון לימודים במוסדות להשכלה גבוהה או במסגרת שאינה מחייבת (הרצאות, ימי עיון וכד'), פעילות פוליטית, התנדבות ועוד. בכל הפעילויות הנ"ל תוסיפו עניין לחייכם ועל הדרך גם מקורות נוספים להיכרויות.

מפגשים יזומים

לפני כמה שנים, במקום עבודתי הקודם, החלטנו לארגן פיקניק וביקשנו מכל משתתף להביא איתו ידיד שגם הוא פנוי. הפיקניק היה הצלחה! היינו כ- 30 חבר'ה, עשינו על האש, מישהו הביא גיטרה והעברנו שבת שלמה בכיף. ולעיקר: היו החלפות טלפונים, שהובילו למספר יציאות, שגם אם לא הסתיימו בחתונה, הוכיחו לנו שעם רצון טוב אפשר בהחלט לקדם הכרויות.

חוגי פו"פ

קיימים מועדונים עם שמות מפחידים (אני פנויה? מה פתאום...), המפעילים טיולים, מסיבות, הרצאות וכד', שכל מטרתם להפגיש בין פנויים ופנויות בגילאים שונים. לצורך הכנות אציין, שהייתי חברה במועדון כזה ולא התחברתי. אז אם אתן מתגברות על הכותרת המפחידה, תבדקו תחילה שהמקום רציני וכולל מאגר גדול של משתתפים.

לסיכום, ישנם אינסוף מקורות להיכרויות שאת חלקם לא הזכרתי (הכרויות באמצעות הווידיאו, ספידי-דייט ועוד), כך, שעליכן רק להגדיל את מקורות החיפוש המתאימים לכן ולהתמיד בחיפושכן.

אז יאללה, לעבודה. שיהיה בהצלחה!