יש לי ילדה אחת (מדהימה!) ו...זהו, סגרתי את הבאסטה

יש לי ילדה בת שנתיים. הילדה הכי מקסימה בעולם. כ-ן, אני אובייקטיבית. הבאתי אותה בגיל מאוחר, כך שהיו לי שנים רבות לדמיין לעצמי כיצד היא תראה ואני יכולה להגיד לכן בשיא הכנות, שהתוצאה מוצלחת באלפי מונים מהדמיון.

הילדה שלי מלאת חיים, חכמה, יפה, מצחיקה, פעלתנית, מוכשרת ובקיצור, בעלת כל התכונות החיוביות שיכולות להיות בילדה אחת. אה, כמעט שכחתי, יש לה אומנם פתיל קצר, אבל את זה היא ירשה מאמא שלה, כך שזו לא אשמתה.

התמונה תודות ללינוי נוה "עיצובים לילדים" www.linoy.homepro.co.il

ומדוע אני מספרת לכן בשבחה של ביתי? כי למרות שביתי מדהימה ואני מאוד אוהבת אותה, אין בכוונתי להביא ילדים נוספים לעולם. זהו. סגרתי את הבאסטה, מבחירה ולא מכורח. אתן שואלות מה הסיבה? פשוט לא בא לי. חד וחלק. אין לי כל רצון לילד נוסף.

אני מאמינה שילד מביאים מתוך רצון חזק, משהו שמרגישים עמוק בבטן, ולא מחוסר רצון. הבאתי את ביתי לעולם כי מאוד רציתי בה, הרגשתי אפילו שלא אהיה שלמה בלעדיה, אך את אותו רצון והרגשה אני לא חשה כלפי ילד נוסף.

ביתי מספקת עבורי את כל החוויה האמהית: אני מאוד נהנת ממנה, מסוגלת לשחק איתה שעות על גבי שעות,  דוחקת הצידה כל עיסוק שלא הכרחי כדי להיות איתה ובשאר הזמן - כמעט ולא מפסיקה לחשוב עליה. אבל זהו מבחינתי. החוויה האמהית מלאה עד אפס מקום. אין לי צורך בחוויה אמהית נוספת.  

אני גם מאוד מתלהבת מכל דבר חדש שהיא עושה או אומרת (כמו להגיד פפר במקום ספר וים במקום בריכה), אבל זה לא גורם לי לרצות לחזור על אותו תהליך אצל ילד אחר. הבנתי את הפואנטה.

ועכשיו תשאלו, "מה עם אחים ? מסכנה, תגדל לבד". אז ככה, למען גילוי נאות אציין שיש לה שני אחים מצד אבא שלה, שהפרש הגילאים מאוד גדול והם גם לא גרים איתנו. נכון שלגדול עם אח בבית זה דבר מאוד חשוב ומהנה (ובתור אחת שזכתה לאח שהוא גם ידיד נפש, אני יכולה להעיד על כך), אבל להביא ילד רק כדי שישמש כאח של מישהו, ולא מתוך רצון אמיתי בילד עצמו, זה לא לעניין מבחינתי. זה אפילו לא הוגן. אם רוצים את הילד ועל הדרך הוא ישמש גם כאח, על הכיפאק, אבל לא להפך.

ובקשר ל"מסכנה תגדל לבד" - קודם כל אני מכירה לא מעט ילדים יחידים שהם ממש לא מסכנים. אני מאחלת להרבה אנשים להיות מאושרים כמוהם. האושר של הילד הוא פונקציה של גורמים רבים ולא רק של פרמטר "מספר אחים בבית". אני גם מאמינה שאם משדרים לילד שהוא מסכן אז יש סיכוי שהוא באמת יהיה כזה ולהפך. חוצמזה, לא ידוע לי על מחקר שהראה שילד יחיד הוא דכאוני יותר או פחות מילד שיש לו אחים. אין קשר בין הדברים (אם כבר, המחקרים מוכיחים שילדים יחידים הם בעלי רמת אנטלגנציה גבוהה יותר, כך שזה מוכיח שהייתי אובייקטיבית מקודם...)  

אז שלא תבינו אותי לא נכון: אני לא מנסה לשכנע אתכן להביא ילד אחד. ממש לא. אני מאמינה שכל אחד צריך להביא ילדים כאוות נפשו. אני רק רוצה להסביר לכן למה בחרתי להביא ילדה אחת ועל הדרך גם לרמוז לכן, שאין טעם לשאול אותי מה עם הילד השני....

סדרות טלווזיה מומלצות

רווקות יקרות: היום אני רוצה להמליץ לכן על סדרות טלויזיה הקשורות לנושא האהבה בכלל והרווקות בפרט (בהמשך אמליץ לכן גם על ספרים וסרטים).

הסדרות הבאות מתארות את חייהם של רווקים ורווקות בשנות ה- 30-40 לחייהם, תוך התמקדות במערכות היחסים שלהם. הסדרות הללו, שערוכות ומבוימות בצורה משולמת בעיניי, נתנו לי במשך השנים את התקווה שהזוגיות המיוחלת מגיעה בסופו של תהליך ושניתן ליצור מערכות יחסים גם בגיל מאוחר. בנוסף, הן הוכיחו לי (מה שהיום אני יודעת יותר מתמיד), שבעזרת כח האהבה ניתן להתגבר על מכשולים רבים, הכרוכים בבנייה ו"תחזוקה" של מערכת היחסים. ממליצה בחום!  

סקס והעיר הגדולה - נתחיל בסדרה הגדולה מכל. אני חושבת שצפיתי בסדרה הזו לפחות 10 פעמים ועוד ידי נטויה (מדי פעם אני מצליחה לגנוב לעצמי קצת זמן ולראות איזה פרק או שניים אחרי שהבית הולך לישון). גדולתה של הסדרה הזו היא הצלחתה להביא לקדמת הבמה את חייהן של הרווקות המתבגרות, וזאת לאחר שבכל העשורים הקודמים הטלוויזיה הציגה רק את המשפחה המסורתית הקלאסית. הסדרה הצליחה לשבור את הסטיגמה של הרווקה המכוערת, הכושלת והמסכנה, בעזרת ארבע גיבורות נאות ומצליחות, שאינן סובלות מחוסר במחזרים. הסדרה הציגה את אורח חייהם של הגיבורות, עם המון רגש, הומור ואופנה, תוך התמקדות בכל היבטי חייהן: הקריירה, החברות הנפלאה ביניהן, חיפוש האהבה ותיאור מערכות היחסים הנרקמות. הסדרה הזו נתנה לי המון כח במשך השנים ואני מודה לה על כך מקרב לב.
אהבה זה כואב - צפיתי בכל השידורים החוזרים של הסדרה הזו ונהנתי שוב ושוב מכל פרק. הסדרה מספרת על רווקה תל אביבית מצליחנית, בשנות ה- 30 המוקדמות לחייה, שעל מנת לשכוח את בן זוגה שעזב אותה, היא שוכבת עם הבחור הראשון שנקרה בדרכה, קרי, המוסכניק החתיך והצעיר. הסדרה מתארת בצורה מדהימה ותוך משחק יוצא דופן של כל השחקנים, את כוחה האדיר של האהבה, שלמרות הפערים הקיימים בין הגיבורים (גיל, רקע מנטאלי, מעמד תעסוקתי ונסיון במערכות יחסים קודמות), ועל אף התנגדות חלק מהסובבים למערכת היחסים, הרומן ביניהם מתפתח ומוביל לסיפור אהבה יוצא דופן. הסדרה גם מתארת את הכאב והמתחים הכרוכים בהתהוות הקשר הרומנטי, כשהפערים עוד מעצימים זאת.

ניו יורק לונדון - סדרה פחות מוכרת, שהיתה משודרת בשישי בערב, והציגה סיפור אהבה טראנס אטלנטיק. גיבורי הסדרה הם בחור מלונדון ובחורה מניו יורק, בשנות ה- 30 לחייהם, שנפגשים במקרה בבר בלונדון ולמרות שלשניהם יש מערכות יחסים שאינן ברורות, הם מתאהבים ומתחילים לנהל מערכת יחסים שכרוכה בפגישות קצרות וטיסות רבות. מעבר להנאה שבלראות את הערים המקסימות לונדון וניו יורק, עם חיי הלילה התוססים שלהן, הסדרה מעלה שאלות נוקבות בנוגע לאהבה: האם אהבה מסוג זה מסוגלת להחזיק מעמד? האם אנחנו מוכנות לוותר על חיינו הקודמים בשביל האהבה? עד כמה אנחנו מוכנות ללכת רחוק בשביל האהבה?
בקרוב אהבה - אני לא חובבת תכניות ריאלטי (בלשון המעטה), אך את "בקרוב אהבה", שחלקה ריאלטי וחלקה דוקומנטרי, מאוד אהבתי. הסדרה, בהנחייתו של פסיכולוג, עוקבת אחר חמש נשים מפורסמות ופנויות בחיפושן אחר האהבה. הסדרה מציגה את התמודדותן של הבנות עם הפחד, הבדידות והאכזבות מהעבר, ומראה לנו שלמרות פרסומן, הן מתמודדות בעולם הדייטים עם אותן בעיות ודילמות כמו האחרים. בשונה מהסדרות הקודמות, בסדרה הזו צפיתי לאחר שהתמסדתי וזה ממש הדהים אותי עד כמה היא שיקפה עבורי את תקופת הדייטים. שימו לב לפגישה העיוורת של גלית לוי עם הבחור שחוקר אותה בנוגע למערכות יחסים קודמות, ועוד מעז לבקר אותה על כך (מזלו שהיא מאופקת, אצלי זה היה נגמר אחרת).
זהו להפעם. במידה ויש לכם המלצות נוספות, אשמח אם תשתפו אותנו באמצעות התגובות. צפייה נעימה. 

רווקות יקרות: אתן לא אכזבה להוריכן

את רווקה מתבגרת, החברות מהילדות כבר נישאו (והביאו לפחות את הצאצא הראשון) ואת באה לבקר את הוריך בשכונת ילדותך, במקרה הטוב עם הכלב במקרה הגרוע לבד. את מרגישה שאכזבת את הוריך ו-ב-ג-ד-ו-ל.

בואו נדבר על זה.

רווקות רבות חשות שהן אכזבו את הוריהן בשל העובדה שטרם התחתנו והקימו משפחה. חלקן  הקטן שמעו זאת ישירות מהוריהם (או דרך גוף שלישי) וחלקן האחר מרגישות זאת, גם מבלי ששמעו את הדברים נאמרים בקול.

תחילה, הרשו לי להתחלחל מאותם הורים שאמרו לבנותיהם, ישירות או בעקיפין, כי הם מאוכזבים מהן. הורים אלה מתעלמים מהעובדה הבסיסית, שחייהם של ילדיהם הם שלהם בלבד ורק הם קובעים את קצב החיים וגם אם הקצב נכפה עליהם, זה לא מקור לאכזבה. אני מאוכזבת מהורים אלה, שבמקום לתמוך בילדיהם ולעודד אותם, הם עוד כופים עליהם את רצונותיהם האגואיסטים ומעמיסים עליהם רגשי אשמה בלתי מוצדקים (עבדה איתי פעם בחורה רווקה שאמא שלה אמרה לה חד וחלק שעד שהיא לא תביא ילד אין לה מה לבקר אותה, כי הרי מה יש להן לעשות ביחד???). אם אותם הורים רוצים נכדים שיאמצו, יש מספיק ילדים שישמחו על כך. אני, לעומתם, לא רואה בביתי מכונה להולדת נכדים.

לגבי שאר ההורים, שלא אמרו זאת, לא רק שאין לנו כל הוכחה לכך, אלא אני בכלל לא בטוחה שהם אכן מאוכזבים. מה שמבחינתנו, הרווקות, נראה כאכזבה להורינו, מבחינתם זה לא חייב להיות כך, במיוחד אם הם טיפוסים אופטימיים.

ההורים מאוד רוצים שנסתדר בזוגיות ונקים משפחה וזה לגיטימי ביותר, אבל זה לא אומר שהם מאוכזבים מאיתנו, או שהם נהנים מאיתנו פחות ממה שהם נהנים מאחינו ואחיותינו הנשואים. ההנאה היא פונקציה של עד כמה אנחנו מסתדרים איתם ובאיזו תדירות אנו מתראים. זוג חברים של הורי נהנים הרבה יותר מביתם הרווקה שגרה לידם, מאשר מביתם הנשואה שגרה בחו"ל, שבשל המרחק הם לא מתראים איתה ועם בני משפחתה.

מפרספקטיבה של מי שעברה ועוברת את שתי התקופות הנ"ל, אני יכולה להגיד לכן בוודאות שההנאה של הורינו מאיתנו כשאנו רווקות היא אחרת לגמרי מההנאה כשאנו בעלות משפחה. ברווקותי, כשהייתי מגיעה להורי, היינו משוחחים רבות, רואים ביחד סרטים, יושבים בבתי קפה (במיוחד עם אימי) ויוצאים לטיולים יומיים של קק"ל (מומלץ מאוד!). כיום, הסרטים ירדו מהפרק, הטיולים מתקיימים אחת ליובל ונשארו רק מעט שיחות עם הרבה הפרעות של ילדה קטנה ומתוקה. כיום ההנאה שלהם היא בעיקר מהנכדה ומלראות אותי נהנית ממנה ומאבא שלה.

אז בפעם הבאה שתפגשו את הוריכן נצלו כל רגע נתון להנאתכן ולהנאתם. שבו לכם בבית בכייף או צאו למקום שכולכם אוהבים. זכרו, כי ההנאה הספציפית הזו לא תחזור יותר.