את מגיעה
לפגישה, המראיין יושב מולך. הוא שואל אותך מספר שאלות, את עונה לו. את שואלת אותו
מספר שאלות, הוא עונה לך. לא, זה לא ראיון עבודה. זו פגישה עיוורת.
הורים של רווקים/רווקות סיפרו לי לאחרונה, עד כמה ילדיהם עייפים מהפגישות העיוורות, או כפי שהם כינו זאת - ה"ראיונות האלה". הסכמתי איתם. סיפרתי להם שכאשר הייתי רווקה, היתה לי תקופה
שחיפשתי עבודה, אז בבוקר התקיימו ראיונות העבודה ובערב הראיונות ה"אישיים".
אוי, כמה שזה היה מתיש.
בנות יקרות,
אומר לכן מה שאמרתי לאותם הורים: הפגישות העיוורות לא חייבות להתנהל כראיונות
עבודה. אתן בהחלט יכולות לשנות זאת.
בפגישה
הראשונה יותר חשוב לבדוק את ההתנהגות של הצד השני ואם יש כימיה, מאשר לדעת איפה
הוא היה בצבא (ולא שחלילה אני מזלזלת בצבא). האינפורמציה על הבן זוג יכולה
להתקבל בקצב איטי יותר ולכן לא חייבים להפגש דווקה בבית קפה או בבר, ששם הפגישה
מושתתת על שיחות אישיות.
רוצות
רעיונות? נתחיל:
טיולים
רגליים – כמה נחמד, בעיקר בערבי הקיץ
ואם יש לכן כלבים, הם גם יודו לכן על כך. שימו עליכן נעליים נוחות, לבוש לא מחוייט
מדי, והתחילו לצעוד במסלולים המסודרים להולכי רגל. מנסיון, בהליכה המתח יורד,
האווירה יותר נינוחה, ועל הדרך אתן מרוויחות קצת כושר ואולי גם נופים יפים....
סנוקר – לא, זו לא בדיחה. היו לי שתי פגישות עיוורות שהתקיימו בסנוקר
ושתיהן זכורות לי כפגישות נחמדות. אני זוכרת שבפגישות היינו עסוקים בעיקר במשחק
וכשהתיישבנו לבסוף לשתות בירה (כמדומני),
התנהלה השיחה באווירה פחות פורמלית ועל נושאים שקשורים יותר למשחק ולמקום.
באולינג – אני לא קיימתי פגישות בבאולינג אבל מנסיון של חברים, זה על
אותו עיקרון של הסנוקר.
סרט – לא תאמינו, אבל גם פגישה כזאת היתה לי. ראינו את הסרט
"סיפורי בתי קפה" שאני ממליצה עליו בחום. לשאלתכן, "אז מתי
שוחחתם"? אז ככה, בזמן הפרסומות שלפני הסרט, קצת בהפסקה ובהליכה הרגלית שאחרי
הסרט (וכפי שכתבתי, זה לא מה שחשוב בפגישה). לא זכור לי שהיה המשך לפגישה, אבל כן
זכור לי שמאוד נהנתי ממנה, וזה לא פחות חשוב.
ניתן גם
לקיים פגישה עיוורת בבית קפה או בבר, שלא באווירה של ראיון עבודה, אבל זה כבר נושא
לפוסט אחר.
זכרו, שככל
שיהיה לכן יותר נחמד בפגישות, כך תתעייפו מהן פחות ולא תגיעו למצב של קריסה
טוטאלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה