בסוף כולם מתחתנים – חלק ב'

זוכרות שהבטחתי שיש עוד מקרים רבים של רווקים/ות שהתמסדו מעל גיל 35? אז הנה רשימת המשך לפוסט "בסוף כולם מתחתנים - סיפורים אמיתיים" (גם הפעם חשוב לי לציין שאני לא בקשר עם חלק מהאנשים, ולכן יתכן שמספר הילדים השתנה).

נתחיל עם נספחים ששכחתי לכלול בפוסט הקודם: קרוב משפחה התחתן בגיל 33 ויש לו שני ילדים. לחברה שלי ד' יש חברה נוספת שהתחתנה אחרי גיל 40. במקום העבודה הראשון היה בחור שהתחתן קרוב לגיל 50. 

התמונה תודות לריקי רייכמן "עוגות קסומות" http://www.magicalcakes.co.il/ 

נמשיך עם מכרים של חברים: לחברה שלי ב' יש חברה שהתחתנה בגיל 33 ואילו אחותה התארסה בגיל 37. בת דודה של חברה שלי מ' התחתנה בסביבות גיל ה- 35 ולפני שנה נולד בנה הראשון. חבר של ידיד שלי התחתן בגיל 39 עם בחורה בת 32 ובפעם האחרונה ששמעתי עליו אישתו היתה בהריון השני.   

נמשיך עם הצד של אחי: אחות של חבר שלו התחתנה בגיל 37. ידידה שלו הכירה את בן זוגה אחרי גיל 35 וכעת היא בהריון. ידידה אחרת שלו נכנסה להריון בגיל 39. עוד ידידה שלו הכירה בחור בגיל 35, הביאה איתו את הילד הראשון, הם נפרדו ולאחר כשנתיים התחתנה עם בחור אחר והביאה ילד נוסף.   

לא תאמינו, אבל גם האקסים הביאו קצת אינפורמציה בנושא: חבר שלי לשעבר התחתן בגיל 34. אחות של אקס אחר הכירה בגיל 37 את בן זוגה (שקטן ממנה ב- 10! שנים) ולאחר כשנה נולד בנם הראשון. אקס של חברה שלי התחתן בגיל 45.

נזכיר את הרווקות מהדורות הקודמים: חברה לעבודה התחתנה לפני עשרים שנה וילדה את ביתה בגיל 43. אמא של קרובת משפחה התחתנה לפני חמישים שנה בגיל 36, ולאחר שנה נולד בנה הבכור.

ונסיים עם המקרה הכי אישי: אני הכרתי את בן זוגי בגיל 38 ולאחר שנתיים נולדה ביתנו המקסימה, לאחר הריון מהיר וטבעי...

רווקות יקרות: תאמינו באהבה, תעבדו קשה ובסוף זה יגיע!!

בסוף כולם מתחתנים – סיפורים אמיתיים

על מנת שתאמינו לי שבסופו של תהליך החתן המיועד מגיע, במיוחד למי שעבדה קשה כדי להשיגו, אני מביאה לכן רשימה של רווקות, וגם כמה רווקים, שרובם התחתנו/התמסדו בגיל 35 ומעלה (חשוב לי לציין שאני לא בקשר עם חלק מהאנשים ולכן יתכן ומספר הילדים השתנה):

נתחיל עם החבורה מהתקופה של סוף שנות ה- 20 ותחילת ה- 30 (המכונה החבורה מהפאב): ה' התחתן בן 35 ויש לו ילדה אחת. ס' נכנסה להריון בגיל 35 אחרי שלושה חודשי הכרות וכיום יש להם שלושה ילדים. ו' הכירה את בעלה בגיל 33 ולהם ארבעה ילדים. ב' התחתן בגיל 46 אחרי חמש שנות חברות.

נמשיך עם החברים של שישי בבוקר: ש' נכנסה להריון בגיל 35 אחרי שלושה חודשי הכרות וכיום יש להם שני ילדים. ב' נכנסה להריון בגיל 37 אחרי שנת הכרות. פ' נכנסה להריון בגיל 39 אחרי שלושה חודשי הכרות. ד' הראשון עבר לגור עם חברתו בגיל 40 וד' השני עדיין רווק, אבל אחותו התחתנה בגיל 45.

נכון לעכשיו 'מחקנו' שתי חברויות מעולם הרווקות. נמשיך:

ד' חברתי הטובה הכירה את בן זוגה בגיל 38 ואחרי ארבע שנות חברות, נולדו להם שני ילדים. חברה טובה שלה היתה מאוד זריזה ואחרי חודש(!) של הכרות נכנסה להריון בגיל 40. עוד חברה טובה שלהם התחתנה בגיל 39 וכיום יש לה שני ילדים.

נעבור לחברים ממקומות העבודה ונתחיל עם המקום הראשון: ע' התחתנה בגיל 35 אחרי שלושה חודשי הכרות ויש לה ילדה אחת. ב' התחתנה בגיל 32 ויש לה שני ילדים. אחותה התחתנה בגיל 35 וגם לה יש שני ילדים. חברה טובה שלהם התחתנה בגיל 37, אחרי מספר חודשי הכרות.

נמשיך למקומות העבודה הבאים, שם כבר כמעט כולם היו נשואים כשהגעתי: במקום העבודה השני אני יכולה להזכיר את ב' שהתחתנה בגיל 32 ויש לה ילד אחד ובמקום העבודה השלישי אזכיר את מ' שהתחתנה בגיל 35.

סיימנו עם חברים מהעבודה ומשעות הפנאי.

נעבור למשפחה: קרוב משפחה התחתן בגיל 36 ויש לו ילד אחד ואילו קרוב משפחה אחר התחתן בגיל 41 ויש לו ילדה.

נסיים עם חברים של המשפחה: הבן של חברה של אמא שלי התחתן בגיל 41 עם בחורה בת 33 ויש להם ארבעה ילדים. הבת של חברים שלהם התחתנה בגיל 38 ויש להם תאומים. שכנה של אחי התחתנה בגיל 37.

אז מה היה לנו כאן? מעל עשרים מקרים של רווקות ורווקים, שרובם המוחלט התחתן/התמסד מעל גיל 35, וזו רק רשימה ראשונית. יש עוד מקרים רבים שלא ציינתי (ביניהם אותי), ואם תבקשו יפה, אוסיף אותם בהמשך.

רווקות יקרות! כל מי שאני מכירה שחיפשה בן זוג ועבדה קשה בשביל להשיגו, מצאה אותו לבסוף בגיל זה או אחר, וזה בטוח ב- 100%. פרט למקרה אחד, כל הבחורות שהזכרתי לעיל הצליחו להכנס להריון וללדת, רובם המוחלט ללא טיפולי פוריות. 

מוסר השכל - הפסיקו להלחץ, המשיכו לחפש במרץ ואל תשכחו גם ליהנות מתקופת הרווקות. שיהיה בהצלחה!!!

מתחתנים מאהבה. נ-ק-ו-ד-ה!

נתחיל בסיפור אמיתי: יש לי חברה טובה שהייתה מאוד לחוצה להתחתן ולהקים משפחה. כשהייתה בת 30 היא הכירה בחור נחמד ולאחר שנה של הכרות, הם התחתנו והביאו שלושה ילדים ברצף. עד כאן הכל נראה בסדר.

אלא מה? שהמציאות במקרה שלהם רחוקה שנות אור מלהיות בסדר. מהרגע שהם התחתנו הם רק רבים, הילדים עדים לחילופי קללות עסיסיים ובלתי פוסקים, ואף מטפל זוגי לא הצליח להשרות בביתם שלום בית ואחווה.

למה אני מספרת לכן את כל הסיפור? כיוון שחברתי היקרה התחתנה לא מאהבה אלא, כפי שהגדירה זאת, מאילוצי הגיל. היא טענה אז להגנתה שהיא הגיעה לגיל מאוחר והיא מאוד רוצה משפחה וילדים וכיוון שלא עומדים אצלה בחורים בתור, היא לא רואה שום אלטרנטיבה אחרת. היא גם הוסיפה שהבחור יהיה אבא טוב, יפרנס את משפחתם בכבוד ובסה"כ מצבה כיום טוב יותר משהיה אי פעם.

תסלחו לי גבירותיי, אבל אני לא קונה את כל הבולשיט הזה.

אני לא מאמינה בכל הקלישאות המרחפות באויר שהאהבה תגיע אחר כך, ומה שחשוב זה כבוד הדדי, וילדים זה מאחד ובלה בלה בלה. אהבה אכן יכולה להתחזק במשך השנים אבל היא לא מופיעה יום אחד משום מקום. גם כבוד הדדי זה חשוב אבל לא במקום אהבה. וילדים? אני לא יודעת מי המציא את הקלישאה שילדים מאחדים את הזוגיות ואני בספק אם היו לו ילדים. ילדים זה דבר מקסים והם אכן מוסיפים רגעי אושר רבים לבני הזוג, אך גידולם מלווה בקשיים ולכן, אם האהבה בין בני הזוג אינה מספיק חזקה היא לא תשרוד את הקשיים, על אחת כמה וכמה אם אין אהבה כלל.         

אני גם לא מקבלת את ההשוואה לחרדים, שמתחתנים בשידוך ולמרות זאת אין אצלם גירושים. החרדים חיים בחברה שונה, עם חוקים וכללים אחרים משלנו, ולכן אין כל מקום להשוואה. החרדים יודעים מגיל צעיר, שאין להם אפשרות בחירה של בן/בת זוג ומישהו אחר יבחר במקומם (משפחה, שדכן, רב וכו'), ולכן הם מקבלים זאת בהבנה. אנחנו, שיש לנו יכולת בחירה, מצפים גם להשתמש בה וכשאנו לא עושים זאת אנחנו נהיים ממורמרים, מה שהורס כל חלקה טובה בחיי הזוגיות.

יתכן, כמובן, שזוגות שהתחתנו מאהבה ימצאו את עצמם יום אחד חיים גרוע לא פחות מחברתי הטובה ובעלה, ולצערי זה קורה רבות בעולמנו, אך הסיכוי לכך גדול יותר כאשר מתחתנים ללא אהבה. 

לכן, מתחתנים רק מאהבה. נ-ק-ו-ד-ה! (בקטגוריה של חתונה אני כמובן כוללת כל התמסדות זוגית אחרת).

מבחינתי אהבה זה לא רעמים וברקים. מבחינתי אהבה זה לרצות להיות ביחד כמה שיותר, להתגעגע אחד לשני ולשמוח מכל סימן שמקבלים מהבן זוג - טלפון, מייל, פתק וכדומה. פעם שאלו אותי כיצד אני יכולה להוכיח את אהבתי לבן זוגי (שאותו הכרתי למרות אילוצי הגיל), עניתי שכאשר אנחנו נפרדים כל אחד לענייניו, אני מוצאת את עצמי עוקבת אחר דמותו. עוד צורה של אהבה.  

רווקות יקרות - אל תלחצו ואל תתייאשו! תעבדו קשה והאהבה תגיע. שיהיה בהצלחה!