את יוצאת עם בחור
לפגישה עיוורת, השיחה מתנהלת על מי מנוחות (מה שאומר שאין התלהבות יתרה אך גם אין
דחיה מוחלטת), ובסופו של הערב את שואלת את עצמך האם לתת לבחור צ'אנס נוסף, כן או
לא.
מצד אחד, חבל לבזבז
את הזמן על משהו, איך נקרא לזה בעדינות - לא מריח ולא
מסריח, במיוחד כשכבר עייפת מפגישות רבות ואת גם לא רוצה לטפח ציפיות ולהתאכזב
מחדש. מצד שני, אם אין סיבה לשלול, אז למה לעשות זאת?
אם את מתחמקת
מלענות לטלפונים שלו, דוחה את הפגישה הבאה שוב ושוב ומחפשת תירוצים נוספים
לביטולים הבאים - רדי מהנושא, זה לא זה, גם אם "על הנייר" הבחור
הוא מציאה. לפגישה הולכים מתוך רצון טוב ולא בכח. אבל אם את מרגישה, עמוק מבפנים,
שאת רוצה לראות שוב את הבחור, מוצאת את עצמך חושבת עליו, מחכה לפגישה
הנוספת ואולי כבר מתכננת מה ללבוש - תני צ'אנס ובגדול.
הרושם שקיבלת מהבחור
בפגישה הראשונה עשוי להשתנות בהמשך (ועשוי גם לא) ולכן, כל עוד לא שללת את הבחור
במאה אחוז, את חייבת לתת לו צ'אנס נוסף (זו סיבה נוספת לכך שרצוי
לסיים יפה את הפגישה הראשונה ולהשאיר פתח להמשך).
קשרים רבים מסתיימים
בפגישה השנייה, אבל לפעמים נדרשת הפגישה הנוספת כדי לקבל החלטה ולכן כבודה
במקומה. אם יש לך אפילו ספק קל שבקלים, אל תוותרי עליה. יתכן וגם אחרי הפגישה
השנייה לא תצליחי לקבל החלטה וידרשו פגישות נוספות, אך מה שחשוב,
שלקראת כל פגישה תרגישי שאת רוצה לראות את הבחור.
ולבסוף, ווידוי קטן:
אם מישהו היה אומר לי, שמהפגישה הראשונה שלי עם בן זוגי שיחיה, יתפתח קשר
של ארבע שנים כולל ילדה מדהימה, הייתי פשוט מגחכת. ישב מולי בחור שנראה
טוב, רציני ואדיב, אך כל השיחה בינינו הסתכמה בנפלאות מכשיר ה- GPS שברשותו, כשאני בכלל לא מתעניינת
בטכנולוגיה. בסיום הפגישה נפרדנו במשפט הבנאלי- "היה נחמד".
למחרת הוא שלח לי מסרון שמצדו ניתן להפגש שנית, וכיוון שלא היתה לי סיבה
לשלול, עניתי בחיוב. שיחת הטלפון הבאה חיזקה בי את ההרגשה שאני אכן רוצה
לראות אותו שוב ובתוך תוכי אפילו מחכה לפגישה.
השאר יכתב בספרי
ההיסטוריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה