כל בחורה רווקה מכירה את ההרגשה שהינה מגיע יום הדין, גיל 35 המפורסם, שבו היא צריכה להחליט האם להביא לבד ילד לעולם או רחמנה לצלן, לקחת את הסיכון ולהשאר ללא ילדים.
גם אני הייתי בסיטואציה הזו.
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בחרדה איומה מה יקרה אם חס וחלילה אגיע לגיל הזה ולא יהיה לי בן זוג. הרגשתי שבגיל הזה ייגזר דיני, תישלל ממני כל יכולת בחירה ואהיה מחויבת להביא לבד ילד על מנת לא להישאר חשוכת ילדים (מצב שישאיר אותי מחוץ לעולמנו "השפוי"). יותר מכל פחדתי שאני, שכל חיי חלמתי על זוגיות, אקבל את התווית של חד הורית עם כל המשמעויות המתלוות אליה.
 |
| שעון של גרין גייט מיובא ע"י נקודה בכפר http://www.nekuda.biz/home.html |
אני זוכרת שהרגשתי באותה תקופה שהדבר האחרון שבא לי לעשות זה להביא לבד ילד. הרי אני מחפשת בן זוג, אז מה יעזור לי כאן ילד? כששאלתי את עצמי באותה שנה מה אני רוצה יותר, ילד או בן זוג, גם במחיר שלא אוכל ללדת לעולם, תשובתי הייתה בן זוג. חד משמעית.
רווקה יקרה, זו השאלה שאת אמורה לשאול את עצמך בהגיעך ליום הדין (זו שאלה מאוד קשה וגם לא צודקת, כי הרי למה אי אפשר את שניהם? יתכן מאוד שאפשר אבל לא תמיד בסדר ובאופן שבו אנו רוצים).
אם את מרגישה שילד הוא משאת נפשך ואת לא מוכנה בשום פנים ואופן לפספס את האמהות - אל תחכי! התחילי ישר בתהליך ושיהיה בהצלחה.
אם את מרגישה שמציאת בן זוג הוא היעד העיקרי שלך, שאת לא מוכנה רגשית להביא לבד ילד (ו/או לא רוצה) ומוכנה לקחת את הסיכון הכרוך בכך, אז אל תביאי.
ההחלטה להביא ילד לעולם זו החלטה שלך בלבד וחשוב שתהיי שלמה עם החלטה זו. כל הנשמות הטובות המאיימות עליך בחיים עריריים ללא ילדים מחד ועל חוסר יכולתך לגדל ילד לבד מאידך, לא צריכות להשפיע על החלטתך. רק את יודעת מה טוב בשבילך.
כל החלטה שתקבלי לא חייבת לשלול בעתיד את האפשרות האחרת: גם אם החלטת להביא לבד ילד את יכולה בשלב מאוחר יותר בחייך להכיר בן זוג ולהפך, אם החלטתך למצוא בן זוג את יכולה להביא עימו ילד לעולם, בצורה טבעית או כהפריה / אימוץ (במיוחד כשגיל הפוריות עולה בזכות הרפואה המתקדמת). קיימים אינספור סיפורים משני המצבים.
אני, בכל אופן, עומדת מאחוריך בכל החלטה שתקבלי. שיהיה בהצלחה!
