פגישה עיוורת ולא כראיון עבודה

נניח שאתן עייפות מיום עבודה ולא מתחשק לכן פגישה עיוורת במקום לא קונבנציונלי, כפי שהצעתי בפוסט הקודם "פגישה עיוורת ולא בבית קפה". רווקות יקרות, שימו לב כיצד ניתן לקיים את הפגישה בבית קפה, מבלי שתרגישו בראיון עבודה.

תחילת הפגישה – גם אם במבט ראשון הבחור לא נראה לכן, חייכו חיוך גדול ואפילו לחצו ידיים בחום (אני לא בעד נשיקה, אפילו על הלחי, זה אינטימי מדי לשלב הזה). המחווה הקטנה הזו תשבור את הקרח ותוריד את מפלס הרשמיות.

ישיבה - אל תשבו אחד מול השני (רק חסר לכן כסא מנהלים ואתן ממש מראיינות), אלא אחד ליד השניה, ובתרגום לגאומטריה: אם לשולחן יש 4 דפנות, אז בדפנות הסמוכות ולא המקבילות. במצב הזה, לפחות כלפי חוץ הפגישה לא תראה כראיון עבודה.

תחילת השיחה - בשום פנים ואופן לא להתחיל לשאול את השאלות הבנליות כמו איפה למדת, מה עשית בצבא, ומתי בפעם האחרונה היית במערכת יחסים. תשאלו שאלות לא מחייבות, כגון איך היה סוף שבוע? מה עשית בחג? משאלות אלה ניתן ללמוד המון על התחביבים של הבחור, קשר עם חברים, משפחה וכו', מבלי להעיק עליו בשאלות נדושות.

אם יש רגע שקט – לא נורא, גם אחרי כמה שנות זוגיות הוא יכול להופיע. מותר לכל אחד להרהר לעצמו, וזה בסדר. אם השקט נמשך אפשר להחזיר את השיחה באמצעות ביקורת מצחיקה על בית הקפה או על האנשים שיושבים בו.

אורך הפגישה – גם אם היתה כימיה מדהימה, יש לסיים את הפגישה אחרי שעה, שעה וחצי. מניסיון, כאשר הפגישה הראשונה נמשכת מספר שעות נוצרת רמת ציפיות גבוהה מדי, לפחות לאחד משניכם, מה שלא רצוי בכלל.

סיום הפגישה - שאלו את הבחור אם זה בסדר מבחינתו לבקש חשבון ורק אז תבקשו מהמלצרית. בשום פנים ואופן אל תערכו שיחת סיכום בנוסח "דרכנו לאן" – זה מעיק!! כשתצאו מהבית קפה, תפרדו יפה מהבחור.

מה להגיד כדברי פרידה? אעביר לכן את שיטתי: כשידעתי שאין סיכוי בעולם שארצה לראות שוב את הבחור, לא אמרתי כלום. כשהפגישה היתה רק "ב-ס-ד-ר" ולא ממש היה אכפת לי אם הבחור יתקשר או לא, אמרתי "היה נחמד". וכשרציתי שיהיה המשך לקשר אמרתי "היה מאוד נחמד, אשמח מאוד אם תתקשר". מוזמנות לאמץ את השיטה.

יישמו את ההמלצות כבר בפגישה הבאה. שיהיה בהצלחה!!!

שנה הלכה, שנה באה... ואיתה החופשות!!

למרות שתקופה קצרה לא התחברתי לערבי חג, לחופשות החג תמיד חיכיתי: השקט, המנוחה וניצול הזמן לתחביבים, היו מאז ומתמיד עדיפים עלי, בלי קשר לסטטוס שבו הייתי.

איזה כייף שחופשת החג בפתח! שמתן לב שהשנה כל ערבי החג יוצאים באמצע השבוע? זה אומר שאנחנו מרוויחות חופשה ארוכה, ללא עבודה וללא שגרה.

מגישת תכניות טלויזיה ידועה, שגם היא התמסדה בגיל מאוחר, כתבה פעם שהיא לא מבינה למה רווקים חוששים מלהיות לבד בחג. היא דווקא זוכרת שבחג היא אהבה ללכת לבד למסעדה, לאכול בשקט ארוחת צהרים ולראות בחוץ את ההורים המסכנים נסחבים עם ילדיהם הצרחנים... היא צודקת.

רווקות יקרות, אני מקדישה פוסט זה לאלה מביניכן שחוששות מהבדידות בחג ומעדיפות להיות בחברת אנשים, כמו במקום העבודה. זכרו, שאם תלמדו לנצל את חופשת החג למטרות אישיות, שרובן אינן תלויות באנשים אחרים, תווכחו לדעת שהחג הוא יתרון גדול ולא חסרון.   

נתחיל:   

מנוחה - זרקו את השעון המעורר, קומו מאוחר והשארו במיטה עד שנמאס. שתו את הקפה ברוגע (לפחות שעה שלמה) וחשבו רק מה בא לכן לעשות היום. הזכרו בפקקים, בלו"ז הצפוף ובלחץ מצד הבוס ותבינו עד כמה שפר עליכן גורלכן.

השלמת חוסרים - נצלו את הזמן להשלים סוף סוף את כל אותם דברים שדחיתן מתחילת השנה: תיוקים, תשלומים, ניקיוניות יסודיים, שיפוצים קלים ועוד. נכון שיש כאלה שמבחינתן זה סיוט, אבל מבחינתי עדיף ליישר קו בסוף החג ולהוריד כמה דאגות.

תחביבים ביתיים - צפו בסרטים שפיספסתם בקולנוע, צפו בתכניות טלויזיה שהקלטתן וטרם ראיתן, קראו עיתונים ולאוו דוקא עדכניים, קראו ספרים (התחביב האהוב עלי), בשלו ואפו מטעמים (התחביב שממש לא אהוב עלי), פתרו תשבצים או סודוקו.

תחביבים מחוץ לבית - בקרו בתערוכות, לכו לקולנוע, לכו מופעים שאתן אוהבות (קונצרט, רוק, מחול ועוד), פנקו את עצמכן במסעדות ובתי קפה, צאו לטיול בארץ או בחו"ל. זכרו רק שזו עונה מתויירת ולכן בחרו איזורים מבודדים, ללא כל עם ישראל. אם אתן לא אוהבות לצאת למקומות האלה לבד, פיתחו בבקשה את ספר הטלפונים מבעוד מועד וגייסו פרטנר/ית מתאימ/ה, לפחות לאחר מהדברים שציינתי. אם עדיין זה לא מסתדר, צאו להליכות ליד הבית או לכו לים - אלה מקומות שמתאים ואפילו רצוי להיות בהם לבד.

מפגשים חברתיים / משפחתיים - הפגשו סוף סוף עם אותם חברים וחברות שממזמן רציתן לפגוש אבל לא היה לכם זמן: חברים מהילדות, מהצבא, מהאוניברסיטה או מכל מיני תקופות בעבר הרחוק. זו גם הזדמנות טובה להזכיר להם שאתן עדיין פנויות, למקרה שיש להם פנוי במלאי. אם יש לכן עוד כח למשפחה אחרי ערב חג - בקרו אותם, רק הזהרו מלקחת את האחיינים לקניון, זה סיוט בחג!

רווקות יקרות, אל תפחדו מלהיות לבד בחג. האמינו לי שאחרי שתתחתנו/תתמסדו עוד תתגעגעו קצת ללבד הזה.

חג שמח ושנה טובה!!

תדאגו שיהיה לכן טוב. השאר כבר יבוא מעצמו.

אני יכולה לשים את האצבע על מספר גורמים שאפשרו לי בסופו של תהליך להכיר את בן זוגי: אופטימיות ועבודת חיפוש מאומצת, כבר אמרתי. חשבון נפש והסתכלות פנימית, שעליהם אדבר בהמשך. והפרוייקט במשרד הממשלתי, שאודותיו אספר לכן עכשיו.

כיועצת חיצונית, נשלחתי מטעם החברה שבה עבדתי לבצע פרוייקטים בארגונים שונים, לעיתים במסגרת פגישות קצרות אך לעיתים לשהיה לתקופות ארוכות. חלק מהארגונים אהבתי יותר וחלק פחות, אך במשרד הממשלתי האחרון שבו עבדתי היה משהו מיוחד. משהו אחר.

הגעתי לשם לפני כארבע שנים, ללא ציפיות מיוחדות, וכבר בתחילת עבודתי חשתי באוירה יוצאת דופן: שיח תרבותי בין האנשים, ללא הרמת קול ותוך כבוד הדדי ופרגון, עבודה בסביבה רגועה, שאינה תחת לחץ, והכי חשוב מבחינתי: איש הקשר במשרד, ששימש כבוס שלי, היה משיכמו ומעלה. מסוג המנהלים שנעשה עבורם הכל, גם מבלי שיבקשו זאת.

לאט לאט מצאתי את עצמי נהנית יותר ויותר ללכת לעבודה, מתחילה להיות יותר רגועה (מה שלא מאפיין אותי) ופוחדת מהיום שהפרויקט הזה יסתיים.

לצערי, לפני מספר חודשים הפרוייקט אכן הסתיים.

במסיבת הפרידה שערכתי לחברי למשרד הודיתי להם על התקופה המקסימה וגם שיתפתי אותם במשהו נוסף: 4 חודשים לאחר שהתחלתי את הפרויקט במשרדם, הכרתי את בן זוגי לחיים והשאר היסטוריה. הסברתי להם שלא בכדי אני מעלה מידע זה: לדעתי יש קשר בין הדברים כיוון שכאשר טוב לאדם, הוא גם מקרין זאת, ועל כך אני מודה להם.

יתכן ולא כל כולם ירדו לסוף דעתי, אבל אתן, רווקות יקרות, נסו לעשות זאת, כי אכן יש קשר בין הדברים. אני לא מגזימה. לא ניתן להקרין אושר ושמחה כאשר לא טוב לנו, ורובנו אוהבים לשהות בחברת אנשים שמעלים לנו את המורל, ולא להפך.

בנות, תדאגו שיהיה לכן טוב. אם לא טוב לכן בעבודה, נסו לשפר את המצב או החליפו מקום עבודה. אם רע לכן בקשרים בינאיישיים כלשהם (בין אם במשפחה או עם חברים), דאגו לפתור את המחלוקות. אם רע לכם עם עצמכם, שוחחו על כך עם אנשי מקצוע והם כבר יידעו כיצד לעזור לכן. זכרו, שאינכן יכולות להקרין אושר כאשר לא טוב לכן. זה לא הולך.

כאשר לכן יהיה טוב. השאר כבר יבוא מעצמו.