מה זה, לכל הרוחות, בררנית?

ניסיתן פעם לשאול את עצמכן מה זאת אומרת "בררנית"? הרי כל רווקה מתחילה שומעת את המילה הזו לפחות מאה פעמים ביום, גם אם לא ערכה סלקציה מימיה.

סביבתנו הנחמדה הדביקה סטיגמה לרווקים ולרווקות שהם בררנים. נו, אתן יודעות, מסוג המשפטים שעוברים מדור לדור, מבלי שאף אחד יעצור לרגע לחשוב אם זה נכון או לא (לא נורא, גם אחרי שתתמסדו תמשיכו לשמוע משפטים מסוג זה, כמו "לא מגדלים ילדים בתל אביב"). מעבר לכך, יש אנשים שחושבים שזאת חוצפה מצד הרווקים והרווקות שיהיה להם בכלל דרישות, שהרי אם הם הגיעו לגיל זה הם צריכים להגיד תודה לכל מי שמוכן להתחתן איתם... 

אז מה זה בררנית? כשאנו מחפשות בן זוג יש לנו דרישות ממנו, וזה לגיטימי ביותר. לא קונים חתול בשק. השאלה היא, כמה דרישות חובה יש לנו מהבחור (או, במילים אחרות, הגבלות) ועד כמה הן ישימות בחברתנו.   

נתחיל עם הכמה. היתה לי חברה שחיפשה בחור אקדמאי (תואר שני לפחות), גבוה (לפחות 1.85), ובעל ממון (לפחות דירה אחת בבעלותו). בנוסף היא דרשה שיהיה בהיר שיער ותכול עיניים, שאפתן וכריזמתי. אין לי מושג מהו הסטטוס העדכני של הבחורה, אבל אני חייבת לציין שבחמש עשרה שנות הכרותי אותה, היה לה קשר רומנטי אחד שנמשך שבועיים בלבד...

הנוסחה היא פשוטה - ככל שנגדיל את הדרישות כך נקטין את המאגר של הבחורים הפוטנציאלים. לכן מומלץ לבחון שוב את הדרישות שקבעתן ולהשאיר רק את הדרישות שהן חובה.

אבל זה לא מספיק. חשוב לראות גם עד כמה ההדרישות שלנו ישימות בחברתינו. אם נחפש, למשל, בחורים שגובהם מעל שני מטר יולא יהיו לנו עוד דרישות, אז מצד אחד זה יפה שיש לנו רק דרישה אחת, אבל במדינת ישראל, שלא כמו בהולנד או ארה"ב, כמות הבחורים העונים על הפרמטר הנ"ל שואף לאפס, כך שלא מספיק להוריד את כמות הדרישות, חשוב לשים לב שהן גם יישימות.

תמיד יהיו הגבלות וזה בסדר. אנחנו לא רוצות לקחת כל אחד. חשוב רק שההגבלות לא יהיו כה קשות עד שלא יהיו בחורים שיענו עליהם.

לכן, בנות, אם לדעתכן אין לכן הרבה דרישות והדרישות הן יישימות, אז בפעם הבאה שיאמרו לכן שאתן בררניות, פשוט תגחכו ותמשיכו הלאה.

פגישה עיוורת ולא כראיון עבודה

נניח שאתן עייפות מיום עבודה ולא מתחשק לכן פגישה עיוורת במקום לא קונבנציונלי, כפי שהצעתי בפוסט הקודם "פגישה עיוורת ולא בבית קפה". רווקות יקרות, שימו לב כיצד ניתן לקיים את הפגישה בבית קפה, מבלי שתרגישו בראיון עבודה.

תחילת הפגישה – גם אם במבט ראשון הבחור לא נראה לכן, חייכו חיוך גדול ואפילו לחצו ידיים בחום (אני לא בעד נשיקה, אפילו על הלחי, זה אינטימי מדי לשלב הזה). המחווה הקטנה הזו תשבור את הקרח ותוריד את מפלס הרשמיות.

ישיבה - אל תשבו אחד מול השני (רק חסר לכן כסא מנהלים ואתן ממש מראיינות), אלא אחד ליד השניה, ובתרגום לגאומטריה: אם לשולחן יש 4 דפנות, אז בדפנות הסמוכות ולא המקבילות. במצב הזה, לפחות כלפי חוץ הפגישה לא תראה כראיון עבודה.

תחילת השיחה - בשום פנים ואופן לא להתחיל לשאול את השאלות הבנליות כמו איפה למדת, מה עשית בצבא, ומתי בפעם האחרונה היית במערכת יחסים. תשאלו שאלות לא מחייבות, כגון איך היה סוף שבוע? מה עשית בחג? משאלות אלה ניתן ללמוד המון על התחביבים של הבחור, קשר עם חברים, משפחה וכו', מבלי להעיק עליו בשאלות נדושות.

אם יש רגע שקט – לא נורא, גם אחרי כמה שנות זוגיות הוא יכול להופיע. מותר לכל אחד להרהר לעצמו, וזה בסדר. אם השקט נמשך אפשר להחזיר את השיחה באמצעות ביקורת מצחיקה על בית הקפה או על האנשים שיושבים בו.

אורך הפגישה – גם אם היתה כימיה מדהימה, יש לסיים את הפגישה אחרי שעה, שעה וחצי. מניסיון, כאשר הפגישה הראשונה נמשכת מספר שעות נוצרת רמת ציפיות גבוהה מדי, לפחות לאחד משניכם, מה שלא רצוי בכלל.

סיום הפגישה - שאלו את הבחור אם זה בסדר מבחינתו לבקש חשבון ורק אז תבקשו מהמלצרית. בשום פנים ואופן אל תערכו שיחת סיכום בנוסח "דרכנו לאן" – זה מעיק!! כשתצאו מהבית קפה, תפרדו יפה מהבחור.

מה להגיד כדברי פרידה? אעביר לכן את שיטתי: כשידעתי שאין סיכוי בעולם שארצה לראות שוב את הבחור, לא אמרתי כלום. כשהפגישה היתה רק "ב-ס-ד-ר" ולא ממש היה אכפת לי אם הבחור יתקשר או לא, אמרתי "היה נחמד". וכשרציתי שיהיה המשך לקשר אמרתי "היה מאוד נחמד, אשמח מאוד אם תתקשר". מוזמנות לאמץ את השיטה.

יישמו את ההמלצות כבר בפגישה הבאה. שיהיה בהצלחה!!!

שנה הלכה, שנה באה... ואיתה החופשות!!

למרות שתקופה קצרה לא התחברתי לערבי חג, לחופשות החג תמיד חיכיתי: השקט, המנוחה וניצול הזמן לתחביבים, היו מאז ומתמיד עדיפים עלי, בלי קשר לסטטוס שבו הייתי.

איזה כייף שחופשת החג בפתח! שמתן לב שהשנה כל ערבי החג יוצאים באמצע השבוע? זה אומר שאנחנו מרוויחות חופשה ארוכה, ללא עבודה וללא שגרה.

מגישת תכניות טלויזיה ידועה, שגם היא התמסדה בגיל מאוחר, כתבה פעם שהיא לא מבינה למה רווקים חוששים מלהיות לבד בחג. היא דווקא זוכרת שבחג היא אהבה ללכת לבד למסעדה, לאכול בשקט ארוחת צהרים ולראות בחוץ את ההורים המסכנים נסחבים עם ילדיהם הצרחנים... היא צודקת.

רווקות יקרות, אני מקדישה פוסט זה לאלה מביניכן שחוששות מהבדידות בחג ומעדיפות להיות בחברת אנשים, כמו במקום העבודה. זכרו, שאם תלמדו לנצל את חופשת החג למטרות אישיות, שרובן אינן תלויות באנשים אחרים, תווכחו לדעת שהחג הוא יתרון גדול ולא חסרון.   

נתחיל:   

מנוחה - זרקו את השעון המעורר, קומו מאוחר והשארו במיטה עד שנמאס. שתו את הקפה ברוגע (לפחות שעה שלמה) וחשבו רק מה בא לכן לעשות היום. הזכרו בפקקים, בלו"ז הצפוף ובלחץ מצד הבוס ותבינו עד כמה שפר עליכן גורלכן.

השלמת חוסרים - נצלו את הזמן להשלים סוף סוף את כל אותם דברים שדחיתן מתחילת השנה: תיוקים, תשלומים, ניקיוניות יסודיים, שיפוצים קלים ועוד. נכון שיש כאלה שמבחינתן זה סיוט, אבל מבחינתי עדיף ליישר קו בסוף החג ולהוריד כמה דאגות.

תחביבים ביתיים - צפו בסרטים שפיספסתם בקולנוע, צפו בתכניות טלויזיה שהקלטתן וטרם ראיתן, קראו עיתונים ולאוו דוקא עדכניים, קראו ספרים (התחביב האהוב עלי), בשלו ואפו מטעמים (התחביב שממש לא אהוב עלי), פתרו תשבצים או סודוקו.

תחביבים מחוץ לבית - בקרו בתערוכות, לכו לקולנוע, לכו מופעים שאתן אוהבות (קונצרט, רוק, מחול ועוד), פנקו את עצמכן במסעדות ובתי קפה, צאו לטיול בארץ או בחו"ל. זכרו רק שזו עונה מתויירת ולכן בחרו איזורים מבודדים, ללא כל עם ישראל. אם אתן לא אוהבות לצאת למקומות האלה לבד, פיתחו בבקשה את ספר הטלפונים מבעוד מועד וגייסו פרטנר/ית מתאימ/ה, לפחות לאחר מהדברים שציינתי. אם עדיין זה לא מסתדר, צאו להליכות ליד הבית או לכו לים - אלה מקומות שמתאים ואפילו רצוי להיות בהם לבד.

מפגשים חברתיים / משפחתיים - הפגשו סוף סוף עם אותם חברים וחברות שממזמן רציתן לפגוש אבל לא היה לכם זמן: חברים מהילדות, מהצבא, מהאוניברסיטה או מכל מיני תקופות בעבר הרחוק. זו גם הזדמנות טובה להזכיר להם שאתן עדיין פנויות, למקרה שיש להם פנוי במלאי. אם יש לכן עוד כח למשפחה אחרי ערב חג - בקרו אותם, רק הזהרו מלקחת את האחיינים לקניון, זה סיוט בחג!

רווקות יקרות, אל תפחדו מלהיות לבד בחג. האמינו לי שאחרי שתתחתנו/תתמסדו עוד תתגעגעו קצת ללבד הזה.

חג שמח ושנה טובה!!