ארוחת החג

עד גיל 30 לא הבנתי מדוע החגים מהווים בעיה לרווקים.

ארוחות החג במשפחתי היו מאז ומתמיד קרקס אחד גדול, מלווה בהמון רעש ושמחה. לארוחה הוזמנו בני משפחה וגם כמה נספחים (חברים, שכנים וכו'), ומלבדי השתתפו בארוחה עוד רווק אחד עוד שניים, כך שלא הרגשתי חריגה.

בתחילת שנות ה- 30 שלי עברתי מספר פרידות, שלמזלי ה"טוב" התרחשו בתקופות החגים, מה שהשאיר טעם רע מתקופות אלה. נוסיף איזו הערה לא במקום של קרובת משפחה ("נקווה שבחג הבא אורלי סוף סוף תתחתן"), ונבין למה החלטתי להשאר בחג הבא בבית, למרות הפצרותיהם של בני המשפחה.

הגיע אותו ערב חג, ראש השנה כמדומני, וכבר משעות אחר הצהרים הרגשתי איך תל אביב מתרוקנת. אני חושבת שבשעה שבע בערב נשארו קומץ אנשים במרכז העיר, ואני ביניהם. התחלתי להרגיש בודדה, התלבשתי, יצאתי מהבית וחיכיתי שעה (!) למונית שתביא אותי למקומי הטבעי - ארוחת חג משפחתית.   

 בנות, ארוחת חג זו זכות ולא חובה. מבחינתי, ארוחת החג הוא אירוע מקסים, שנועד לכנס את המשפחה המורחבת, לשיר, לשמוח ולאכול טוב (ואם בכך אנחנו גם משמרים את המסורת - מה טוב). 

אין שום סיבה בעולם שבארוחת החג תרגישו לא בנוח!!

אם ההערות וה"ברכות" בנוגע לרווקותכן מפריעות לכן - תבקשו חד משמעית שיפסיקו אותן או שתעבירו את המסר באמצעות גוף שלישי. במקרה שלי, הורי העבירו את המסר וההערות פסקו לחלוטין. אין לי ספק שתגובות כמו: "רק רצינו לברך" ו- "איזה רגישה" לא יאחרו לבוא, אבל תזכרו שזכותכם המלאה ליהנות מהחג מבלי שיכנסו לכן לחיים.

אם הנוכחות בערב חג ארוכה מדי עבורכן, אתן יכולות להגיע ישר לארוחה ולצאת עם סיומה, בטענה ש"יש לכן תכניות". במקרה זה, חשוב להגיע בכוחות עצמכן ולא כ'טרמפיסטיות'.  

אתן יכולות גם לנסות להביא אתכן לחג ידיד או חברה, שאין להם איפה לחגוג את החג, וכך תרגישו פחות לבד ועל הדרך גם תפנו את אור הזרקורים לאורח החדש (וגם תעשו מצווה). 

אם הבית המארח פתוח להולכים על ארבע, תביאו את כלבכם, הוא כבר ישעשע את כולם...

למרות כל מה שכתבתי, אם אתן עדיין חוששות להרגיש לא בנוח בארוחה - אל תגיעו. השארו בבית, סעו לחו"ל או התבודדו בצימר - העיקר שתעשו את מה שעדיף מבחינתכן. בהתחלה יהיו כמה הרמות גבה, אבל תוכלו לתרץ זאת במחלה או באילוצי החופש מהעבודה. 

ההרגשה הטובה שלכן חשובה יותר מהכל. חג שמח!