מתחתנים מאהבה. נ-ק-ו-ד-ה!

נתחיל בסיפור אמיתי: יש לי חברה טובה שהייתה מאוד לחוצה להתחתן ולהקים משפחה. כשהייתה בת 30 היא הכירה בחור נחמד ולאחר שנה של הכרות, הם התחתנו והביאו שלושה ילדים ברצף. עד כאן הכל נראה בסדר.

אלא מה? שהמציאות במקרה שלהם רחוקה שנות אור מלהיות בסדר. מהרגע שהם התחתנו הם רק רבים, הילדים עדים לחילופי קללות עסיסיים ובלתי פוסקים, ואף מטפל זוגי לא הצליח להשרות בביתם שלום בית ואחווה.

למה אני מספרת לכן את כל הסיפור? כיוון שחברתי היקרה התחתנה לא מאהבה אלא, כפי שהגדירה זאת, מאילוצי הגיל. היא טענה אז להגנתה שהיא הגיעה לגיל מאוחר והיא מאוד רוצה משפחה וילדים וכיוון שלא עומדים אצלה בחורים בתור, היא לא רואה שום אלטרנטיבה אחרת. היא גם הוסיפה שהבחור יהיה אבא טוב, יפרנס את משפחתם בכבוד ובסה"כ מצבה כיום טוב יותר משהיה אי פעם.

תסלחו לי גבירותיי, אבל אני לא קונה את כל הבולשיט הזה.

אני לא מאמינה בכל הקלישאות המרחפות באויר שהאהבה תגיע אחר כך, ומה שחשוב זה כבוד הדדי, וילדים זה מאחד ובלה בלה בלה. אהבה אכן יכולה להתחזק במשך השנים אבל היא לא מופיעה יום אחד משום מקום. גם כבוד הדדי זה חשוב אבל לא במקום אהבה. וילדים? אני לא יודעת מי המציא את הקלישאה שילדים מאחדים את הזוגיות ואני בספק אם היו לו ילדים. ילדים זה דבר מקסים והם אכן מוסיפים רגעי אושר רבים לבני הזוג, אך גידולם מלווה בקשיים ולכן, אם האהבה בין בני הזוג אינה מספיק חזקה היא לא תשרוד את הקשיים, על אחת כמה וכמה אם אין אהבה כלל.         

אני גם לא מקבלת את ההשוואה לחרדים, שמתחתנים בשידוך ולמרות זאת אין אצלם גירושים. החרדים חיים בחברה שונה, עם חוקים וכללים אחרים משלנו, ולכן אין כל מקום להשוואה. החרדים יודעים מגיל צעיר, שאין להם אפשרות בחירה של בן/בת זוג ומישהו אחר יבחר במקומם (משפחה, שדכן, רב וכו'), ולכן הם מקבלים זאת בהבנה. אנחנו, שיש לנו יכולת בחירה, מצפים גם להשתמש בה וכשאנו לא עושים זאת אנחנו נהיים ממורמרים, מה שהורס כל חלקה טובה בחיי הזוגיות.

יתכן, כמובן, שזוגות שהתחתנו מאהבה ימצאו את עצמם יום אחד חיים גרוע לא פחות מחברתי הטובה ובעלה, ולצערי זה קורה רבות בעולמנו, אך הסיכוי לכך גדול יותר כאשר מתחתנים ללא אהבה. 

לכן, מתחתנים רק מאהבה. נ-ק-ו-ד-ה! (בקטגוריה של חתונה אני כמובן כוללת כל התמסדות זוגית אחרת).

מבחינתי אהבה זה לא רעמים וברקים. מבחינתי אהבה זה לרצות להיות ביחד כמה שיותר, להתגעגע אחד לשני ולשמוח מכל סימן שמקבלים מהבן זוג - טלפון, מייל, פתק וכדומה. פעם שאלו אותי כיצד אני יכולה להוכיח את אהבתי לבן זוגי (שאותו הכרתי למרות אילוצי הגיל), עניתי שכאשר אנחנו נפרדים כל אחד לענייניו, אני מוצאת את עצמי עוקבת אחר דמותו. עוד צורה של אהבה.  

רווקות יקרות - אל תלחצו ואל תתייאשו! תעבדו קשה והאהבה תגיע. שיהיה בהצלחה!