עוד קצת על עצמי ...

שמי אורלי ואני רווקה במיל'.

את תקופת הרווקות התחלתי בגיל 16. עד אז היינו רק חבורות של בנות ופתאום החלו להופיע הזוגות. זוג ראשון, שני, שלישי .....ולי אין חבר. גיל 16 מתחלף ב-17 ו- 17 ב- 18, ולמרות שהיו מספר מחזרים, נותרתי ללא חבר. התחלתי לתהות: מה לא בסדר איתי? מתי הוא יגיע?

ובגיל 19 הוא הגיע – החבר הראשון. איזו התרגשות!! החברות מסתיימת אחרי חודש וחצי אבל מבחינתי זה המון. השרות הצבאי ממשיך ולקראת סופו אני מכירה במועדון תל אביבי את החבר השני והקשר משתדרג ומתארך לחצי שנה.

אני ממשיכה לאוניברסיטה ולמרות לימודי בפקולטה ה'גברית' להנדסה, אני יוצאת עם בחור שאינו סטודנט במשך תקופה קצרצרה של 3 חודשים (אגב, במשך שנים לא אצליח לשבור את השיא של תקופה זו). בסיום האוניברסיטה אני עוברת בשעה טובה ומוצלחת לתל אביב – העיר שאני כל כך אוהבת ושם לשמחתי הרבה מתרחב חוג המכרים שלי ואיתו חיי התרבות והלילה.

השנים עוברות, האינטרנט חודר לעולמנו, הדייטים מתחילים להערם אבל המיוחל לא מגיע. ואז, מעט לפני גיל 30 אני פוגשת את מי שהיה נדמה לי כמיוחל: אהבה ממבט ראשון, מגורים משותפים ודיבורים על חתונה. אבל לאחר חברות של שנה וחצי הכוללת אינספור פרידות כואבות, היחסים מסתיימים סופית.

אני ממשיכה בחיי, עובדת מבלה ומחפשת, וברקע דייטים רבים וקשרים מעטים.     

בגיל 37 אני מחליטה להגשים חלום ישן ולנסוע לניו יורק. כיוון שלא מצאתי פרטנר מתאים לנסיעה, אני נוסעת לבד ובמשך שבועיים נהנת מהעיר ... אבל שבעה מהלבד. כבר במהלך הנסיעה אני מבינה יותר מתמיד עד כמה אני לא רוצה להשאר לבד ולכן, עם חזרתי לארץ אני מעלה הילוך בחיפוש אחר האהבה.

יותר פעילות יזומה, פחות רחמים עצמיים.

יותר הזדמנויות, פחות הגבלות.

העבודה הקשה משתלמת ובגיל 38 מגיעה סוף סוף האהבה היציבה והמאושרת, שכל כך חיכיתי לה. זה התחיל כפגישה עיוורת, נבנה לאט לחברות אמיתית, מגורים משותפים ולאחר שנתיים - לידת הבת המקסימה שלנו!!

לאחר שסיפרתי את סיפורי האישי, אני פונה לכל הרווקות שרוצות זוגיות:

ליבי איתכם! מי כמוני מבינה את המצב שבו אתן נמצאות: הכמיהה לזוגיות יציבה שתוביל לבניית משפחה, העייפות מהדייטים האין סופיים, האכזבות, הספקות ובעיקר - חוסר הוודאות בנוגע לעתיד. אך למרות זאת, בשל סיפורי וסיפוריהם של רבים ורבות כמותי, אני מבקשת ממכן, בכל לשון של בקשה, אל תילחצו ואל תתיאשו! תאמינו באהבה, תעבדו קשה ובסוף זה יגיע.

רווקות יקרות, בבלוג זה אנסה לסייע לכן, ככל יכולתי ומתוך ניסיוני, בעידוד, בתמיכה ובהקשבה, וכל זאת בליווי הומור ואופטימיות (אני באה לעזור מתוך ניסיוני בלבד, ולא במקום אנשי מקצוע). אני אכתוב על נושאים שמדברים לליבכן ואתן מוזמנות להגיב ולשלוח אלי רעיונות לנושאים שעליהם הייתן רוצות שארחיב.

חשוב לי לציין שכל הסיפורים המוזכרים בבלוג מבוססים על מקרים אמיתיים, כאשר פרטי הדמויות שונו בכדי לשמור על פרטיותם.

אם תרצו אין זו אגדה. בהצלחה לכולכן!